אחד הנושאים המטרידים זוגות רבים הוא ההישרדות הכלכלית.
המחשבה אודות, "איך נסתדר" משפיעה על כל תחום, על תכנון גודל המשפחה, חלוקת התפקידים בין בני זוג ועוד.
הפרשה עוסקת בדיוק בנושא זה, הפרשה מתארת מציאות מיוחדת במינה בתקופה בה עם ישראל חי בארץ ישראל, "כי תבואו אל הארץ".
בכל שבע שנים עם ישראל משבית את ענף החקלאות, בכל ארבעים ותשע שנים כל הנחלות חוזרות לבעליהם הראשונים.
כשמנסים לדמיין את המציאות הזו, זה לא נתפס, אנחנו חיים כשהמגמה העיקרית היא קביעות, לכבוש שווקים, לטעת יתד .
ואילו בפרשה מופיעה הנחייה בה בכל שבע שנים כל המערכת הכלכלית מתאפסת ובכל חמישים שנה המערכת הקניינית מתאפסת.
היום כשאין לנו אפשרות לקיים את מצוות השמיטה והיובל כראוי צריך להתבונן מהו המסר הנצחי שמצוות אלו באות למסור לנו.
אחד ממקורות הדאגה הגדולים של האדם בפרט ובין בני זוג בכלל הוא התפיסה המוטעית בהקשר של תחום אחריותו של האדם.
ככל שהאדם מרחיב את תחום האחריות שלו למחוזות שהם "לא שלו" הדאגות גדלות.
נדמה לנו כבני אדם שכל קיומנו תלוי אך ורק עלינו, על האדם.
באה מצוות השמיטה ומכריחה את האדם להרפות מניסיון השליטה שלו ולאפשר לו לראות איפה הוא מוגבל.
כשהאדם מרפא הוא מסוגל להתרומם ולראות הזדמנויות והיבטים נוספים על המציאות שאחרת הוא עוור כלפיהם.
בשנת שמיטה האדם אינו אחראי לגדל את גידוליו והוא יכול אך ורק ללקט את מה שגדל לבד, יכול להתבונן מה קורה מסביב.
האדם יכול להיעזר בסביבה שנמצאת בדיוק במצבו. אף אחד אינו בעלים בשנה זו על הקרקע.
כביכול כולם נכנסים לעמדה של תיירים בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
היכולת להרפות משליטה היא חיונית לא רק במישור הכלכלי אלא בחיים הזוגיים בכלל.
לדוגמה, הורים חשים הרבה פעמים אחריות הגובלת בבעלות ביחס לילדים שלהם.
היחס הזה מחד מטיל אחריות גדולה מאד על ההורים, לכוון אותם מעלה, ומאידך הדבר עלול לחנוק את הילדים מלהתפתח לכיוונים שלהם.
לא תמיד ההורים מכירים את מכלול ועומק הכוחות של הילדים שלהם.
ישנו צורך להרפות ולצפות בילדים בכדי להאמין בהם ובכוחות שלהם.
בני זוג נוטים לפעמים לקחת את כל האחריות על ההתנהלות הזוגית כך שאחד מבני הזוג מרגיש חנוק במערכת היחסים הזוגית.
גם כאן יש צורך להרפות משליטה, להרפות מהעמדה של היודע, המבין, המחליט.
לפעמים דרוש לתת למציאות להתפתח באופן עצמאי.
ההרפיה הזו חיונית בכדי לראות ולהאמין בכוחות שיש בכל אחד במערכת הן הזוגית והן המשפחתית.
עד כמה להרפות?
האם ההרפיה הזו היא מנוגדת להשתדלות?
הגבול בין התחומים של הרפיה מחד לעמדה נחושה ויציבה "אני יודע ומחליט" הוא גבול דק מאד.
לכן ישנה שנת שמיטה רק אחת לשבע שנים. זאת על מנת לאפשר למערכת לנוע על הציר בין הרפיה משליטה לבין אחיזה ושליטה מאידך.
אני מציע לכל אחד מאיתנו ולכל זוג ביחד ולחוד להתבונן בחיים שלהם ולבדוק עד כמה אנו גמישים, עד כמה אנו יכולים להרפות משליטה. לשים לב באילו הקשרים בחיים יותר קל להרפות ובאילו יותר קשה.
איפה כל אחד כל אחד היה רוצה להיות בציר הזה ומי יכול לעזור לו בכדי להיות שם.
ההתבוננות הזו יוצרת תנועה במערכת החיים ומכאן הדרך סלולה לברר איך עושים זאת, איך להיות בעמדה של "שמיטה".
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com