בפרשה שלנו מופיעה אחת הנפילות הקשות של עם ישראל, ריתק אותי במהלך הקריאה להתבונן במה אפשר ליהושוע ולכלב לא ליפול לאווירה של שאר המרגלים - התרים את הארץ.
המרגלים חוזרים מלתור את הארץ ובאמתחתם מפרי הארץ, הפירות יוצאי דופן בגודלם ובאיכותם. כך גם ההתרשמות שלהם מאנשי הארץ ובמיוחד מההתרשמות של יושבי הארץ אותם "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
כיצד יהושע וכלב לא נדבקים באווירת הנכאים הזו? התשובה טמונה בפרשנות שהם נתנו למציאות.
כלב ויהושע לא חולקים על עצם הממצאים, על עובדת היות הארץ פרותיה ואנשיה משונים. הם חולקים על הפרשנות שניתנה לעובדות הללו.
המרגלים ראו את הדברים בעין שלילית ומשום כך הסיקו שה' רוצה שעם ישראל יפלו בחרב.
לכאורה, לאחר שה' מתגלה ועם ישראל מבינים שהם חטאו בהוצאת דיבת הארץ, היינו מצפים שעם ישראל יבינו שהמבט שלהם מוטעה, שהפרשנות שלהם היא לא נכונה.
אך לא: "וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו".
בני ישראל לא מבינים כי הפרשנות שלהם היא מקור הבעיה. לעומת המרגלים, כלב, יהושע ומשה נוהגים אחרת.
יהושע וכלב מבינים כי הארץ יוצאת דופן ובכל זאת ה' נותן אותה לעם ישראל.
ודאי עם ישראל יכול להתמודד עם יושבי הארץ, המציאות היא לרוב מצב נתון, אך ההתייחסות אליה נתונה לבחירה של האדם.
הניסיון הוא האם בוחרים בהתייחסות לפי ראיה מצומצמת של האדם את עצמו או שמא מוכנים לראות ראיה רחבה.
כלב מבין מתוך מבט רחב שאם ה' הפגיש את המרגלים עם ארץ מישראל זהו הסימן שישראל עלו מדרגה ומוכנים לקראת ארץ ישראל.
כך גם משה רבנו מתווכח עם ה' מתוך מבט רחב על חטאם של המרגלים.
משה רבנו טוען כלפי ה': עם ה' חייבים להיכנס לארץ, לא מפאת שהם לא חטאו. אלא, בגלל שאומות העולם יטענו שה' אינו שומר את הבטחתו ואז יוצר חילול השם.
זהו מבט רחב, וממילא פרשנות והתייחסות יותר עמוקה למציאות.
ענין הפרשנות בין בני זוג בפרט ובין הורים וילדים ככלל היא קריטית.
הרבה מאוד פעמים נוצרים חיכוכים בין בני זוג לא בגלל ויכוח מה היה, אלא בגלל פרשנות שיש לאחד מבני הזוג למה שהיה.
לדוגמא, יכול אחד מבני הזוג לבוא הביתה עייף אך יטענו כלפיו, "מדוע אתה כועס?".
לא יעזרו כל טענותיו שהוא לא כועס, אלא עייף.
כבר נתנו למציאות הנגלית פרשנות והקשר.
איך אפשר להימלט מהטעות של נתינת פרשנות כאילו היא עובדה.
הדבר הראשון שמוכרחים לעשות הוא לזהות מהי פרשנות ומה היא דעה ומהן עובדות.
לאחר הזיהוי, חייבים לבדוק האם הפרשנות היא נכונה או לא, האם ישנן עוד אפשרויות להתבונן על המציאות.
ברור שרק כששואלים "למה אתה מתכוון?" אפשר להיות בטוחים בפרשנות.
ביחסים בין שניים צריך תמיד לזכור שעל אף שמכירים שנים, ישנן הפתעות.
הזולת יכול להגיב ולחשוב אחרת ממה שמכירים ורגילים.
ככל שפתוחים לראות את הזולת באופן לא מקובע נפתחים להכיר בעומק את השני, להכיר את הזולת מנקודות מבט אחרות ולהיפגש באמת עם השני ולא עם מה שחשבנו עליו.
חלק גדול מאוד מהקשיים הזוגיים נובעים בגלל שאחד מבני הזוג היה בטוח שהוא יודע למה השני התכוון.
או שהוא יודע מדוע השני פעל כפי שפעל.
אם נרשה לעצמנו להטיל ספק קל בביטחון הזה ולהיפתח לשני ולברר באמת למה הוא התכוון, נחסוך הרבה עגמת נפש.
הגיע אלי זוג שהאישה טענה כלפי הבעל שהוא "מנצל" אותה. הוא שומר על הילדים והם משחקים ומבלגנים את הבית הוא הבעל לא מסדר אחריהם בכדי שהאישה תסדר.
בטענות האישה ישנה עובדה אך ישנה גם פרשנות, אני ביקשתי מהאישה להבדיל בין העובדה לפרשנות שלה.
כשהצליחה (זה לא קל), ביקשתי שתברר אצל הבעל מדוע הוא לא סידר את הבלאגן בבית.
לטענתו הוא רצה לנצל עד תום את הזמן עם הילדים כי הוא בקושי נמצא בבית.
פתאום נחשף לאשה שכוונותיו היו אחרות ממה שחשבה.
חשוב להתאמן לברר את הפרשנויות שאנו נותנים.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com