מבט זוגי ומשפחתי להתמודדות עם נגיף ה"כתר" הקורונה
המצב החדש המתרגש עלינו מוצא אותי בתחושה בה אני נמצא אל מול הלא נודע מחד, ומאידך בתחושה של עוד זה מדבר וזה בא.
חוסר אחיזה במציאות, הולכים לישון עם הכרה מסוימת של המציאות וקמים בבוקר כשהכל משתנה.
חשבתי לשתף במחשבות והרהורים שהביאו ומביאים לעבודה פנימית המרגיעים אותי ובעז"ה ירגיעו גם אחרים בכדי לא למנוע טוב מבעליו.
אני חושב שלעת הזאת חייבים ללמוד מושג מאד חשוב- התבוננות.
תנועת הנפש של התבוננות היא תנועה הפוכה מכל מה שאנו מכירים בחיי היום יום.
התבוננות דורשת הסתכלות בשילוב אורך רוח, תנועת הנפש הזו היא הפוכה מכל מה שאנו מורגלים אליו ביום יום.
ביום יום ישנה ראיה חד-ממדית, מהירה ביותר שאינה מאפשרת התבוננות, למידה ושינוי בהסתכלות ובהתנהגות.
כאשר אני מתבונן במציאות המתחדשת בכל יום, אני מרגיש שהחיים בעצם הם כהמשך למגילת אסתר. הכל הוא "ונהפוכו". האדם מרגיש שהוא שולט במציאות, השליטה היא עוגן של בטחון, ופתאום מופיע משום מקום נגיף מסתורי שאינו נראה ומהפך את החיים, האדם מאבד את האדנות על העולם ומפנה את ליבו להכרה שיש גבוה מעל גבוה שמנהל את העולם.
בעולם בו המסה היא הקובעת פעמים שהיחיד מאבד את זהותו, האדם תמיד משתייך ל"מדורת שבט". כעת מתברר שאנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, משמעותי אפילו בעצם הנוכחות שלו. פתאום זה שאדם רק היה נוכח במקום מסוים משנה עולמות.
המציאות מכריחה אותנו לקחת אחריות בעל כרחינו על הזולת. יש לא רק "הם" או "אני" יש "אנחנו".
ההתבוננות היא במעגלי החיים השונים, כאשר המעגל הראשון הוא ההתבוננות במעגל של האדם עם עצמו.
המעגל השני הוא המעגל הזוגי והמעגל השלישי הוא המעגל המשפחתי ההורי וכמובן שישנו המעגל הרביעי, הלא הוא המעגל הקהילתי והיותר רחב העולמי. במעגל של האדם עם עצמו הרהרתי לעצמי מהי המתנה של ההתכנסות?
אחת מדרכי העבודה בחסידות ברסלב זוהי ההתבודדות.
בהתבודדות אדם זוכה להקשיב להמיית ליבו, במנותק מרעשי החוץ, הרחוב. יש לאדם הזדמנות להקשיב למה שהוא מתגעגע, כשאדם לבד הוא יכול להתבונן עד כמה החברה חשובה לו, מה הוא מוכן להשקיע בכדי להיות שייך לחברים ולחברה. ישנה הזדמנות להתבונן על החיים מזווית לא שגרתית שהכל מובן מאליו וזמין ולהודות על מה שהחברה מעניקה לכל אחד ומאידך לברר מהם המקומות שהם כה אישיים לכל אחד מאיתנו.
ישנה עוד התבוננות כשאדם נמצא רק עם עצמו, אדם יכול להתחבר לנקודות החזקות שלו. בחיים השגרתיים שלנו העוגנים שלנו הם דברים שלרוב חיצוניים לנו, טלפתע כשהמציאות מתהפכת אדם נשאר עם עצמו ועם החזקות שהם רק שלו, הן נקודות העוגן האמתיות שלו.
עם ההתבוננות הזו אפשר להתקדם למעגל הבא, מעגל הזוגיות.
החיים המהירים והמוחצנים שלנו מושכים את האדם מתוך השייכות הזוגיות החוצה. פעמים מעגלי החיים הנוספים לדוגמה, מעגל עבודה מתחרים על מקום הזוגיות.
התחרות כה קשה עד שאדם עלול להתבלבל, אז מגיע נגיף ה"כתר" (הקורונה) ומאלץ את בני הזוג לחזור להתבונן על עצמם ולחשוב מה מחבר אותם יחד, מה עיקר ומה טפל בחייהם הזוגיים, האם ה"יש" בחיים תופס את המקום הנכון אל מול ה"חסר".
אך יש התבוננות נוספת, ההתכנסות פנימה, כל זוג מעמיד בפני עצמו הזדמנות לאתגר, מה כל אחד יכול לעשות בכדי לתת לזוגיות ולא לבוא מעמדה שהוא רוצה לקחת. זו הזדמנות להודות לבן הזוג, מיתוך ההתחברות לעיקר ולא לטפל, להודות לבן הזוג על העיקר שהוא – הוא.
ההתבוננות הזו מכניסה כח תנועה ואנרגיה חדשה בזוגיות. כדאי לנצל זמן זה בלשוחח אחד עם השני ולשתף אחד את השני וכמובן לראות אחד את השני.
מתוך המעגל הזוגי אפשר להתרומם למעגל ההורי.
לפני כמה שבועות בהאזנה לתוכנית שסקרה את הזמן שהורים משקיעים בילדיהם הזכירו מחקר המצביע על משך זמן השהות של הורים עם ילדיהם שהפך להיות "זמן" איכות ולא "זמן" כמות.
לצערי ישנם הורים המסתמכים על מסגרות תומכות על מנת ל"שחרר" אותם מעול הילדים. ילדים הפכו להיות עול ולא נכס חוץ מאשר בזמנים מוגדרים.
אז הגיע הנגיף והפך את הקערה על פיה, על כרחם של ההורים הם יכולים להמשיך ולראות את הילדים כעול ומאידך הם יכולים לזכות ולהתבונן על הילדים כנכס. לראות את החזקות שלהם כהורים, את החזקות של הילדים שלהם. זו הזדמנות להורים לראות איפה הם פחות חזקים ואיפה הם יכולים להיעזר בבן הזוג שלהם ולהתעצם.
זו ממש מתנה שפירותיה יתגאו רק בשנים הבאות, כאשר יתגלה כמה ביטחון עצמי ההסתגרות בבית עם הילדים תרמה.
המעגל הנוסף הוא מעגל החברה.
העולם שלנו הוא עולם מנוכר בו כל אחד חי לעצמו כאשר האידאולוגיה של זכיות הפרט שולטת בכיפה.
נגיף ה"מלכות" מאלץ אותנו את כולנו להתחשב אחד בשני, פתאום אנחנו נאלצים לשנות צורת חשיבה.
האדם הוא חלק ממרקם אנושי וכלל עולמי. כל התנהלות של כל אחד מאתנו משנה וחשובה לא רק לעצמו אלא לכולם.
אך עוד הרהור עלה בליבי, כבר כמה שנים טובות העולם חושב במונחים של שוויון, אין חשיבות לייחודיות, ללאומיות, למקום מסוים ולמדינה מסוימת. היבשת האירופית פתחה את גבולותיה וכך הלאה.
פתאום כמעט בן לילה כל מדינה ומדינה, כל חברה מתכנסת בעצמה בדאגה לאזרחיה, כי ישנה חשיבות ייחודית לכל חברה באשר היא.
המרקם האנושי הוא אינו אוסף אקראי של אנשים זהים, אלא קיבוץ נפלא של ייחודיות שונות וצריך לשמר את הייחוד הזה.
לא לטשטש את הלאומים השונים.
לכל אחד צריך שיהיה את המקום שלו.
איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
שיתפתי אתכם במעט מהרהורי בעקבות הסער העובר על העולם, ההרהורים הללו מעניקים לי קצת בטחון ושלוות נפש בהתבוננות במציאות כל כך משתנה ולא יציבה. הנני תפילה ליושב במרומים שבמהרה ישפיע שפע של רחמים על העולם כולו ובתוך כך על כל אחד ואחד.
שנזכה ללמוד את מה שהנגיף הזה בא ללמד אותנו.
* בימים אלו אני מזכיר שניתן לקיים שיחות ופגישות אינטרנטיות
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com