הזכרנו מספר פעמים את האמירה שהאדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד, היה נוהג לומר:
"צועדים עם הזמן" כלומר, הפרשות מסודרות כך שהתוכן שלהן קשור לזמן בו קוראים אותן.
הפרשה שלנו היא הפרשה הראשונה בחודש אלול, חודש שבו מתחילים בני עדות ספרד לומר סליחות.
הפרשה עוסקת ביסוד מערכת משפט, אך מתחת לפני השטח מופיע עוד נושא כל כך חשוב לנושא התשובה ולמערכת הזוגית – עבודת אלוקים אחרים.
התורה מזהירה את עם ישראל "לא תיטע לך אשרה אצל מזבח ה' אלוקיך ...ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך".
במילים פשוטות, ה' לא סובל זיוף או כפי שמכנים בלשון חכמינו עבודת ה' בשיתוף, פלורליזם, עובדים את ה' יחד עם....
עבודת ה' דורשת נאמנות ואמתיות, אי-אפשר לעבוד את ה' ב"כאילו".
בהמשך הפרשה מופיע הציווי העוסק ביחיד העובד עבודה זרה "ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר..." - אז היחיד נענש באופן החמור ביותר.
לכאורה, מה הוא החידוש?
במצבי קיצון כגון בגידה, התורה מצווה על חקירה לעומק האמת "היטב" לפני שמגיבים.
בסופה של הפרשה ישנם שני נושאים החורזים לכדי עקרון חשוב:
הנושא הראשון הוא הציווי להבדיל ערי מקלט למי שטעה והרג בשוגג.
הנושא השני הוא הציווי על עגלה ערופה - כשנמצא הרוג ולא נודע מי הרגו.
לעניות דעתי ישנו קשר הדוק בין כל הנושאים הללו.
יסוד הקשר בין עם ישראל ובין אבינו שבשמים מבוסס על נאמנות וכנות, אין מקום לא לזיוף ולא לבגידה כלומר לעבוד את ה' עם...
אך אם חס ושלום נראה כאילו נחצו הקווים וישנה בגידה, לפני התגובה הנחרצת חייבים לבדוק היטב אם המציאות מתפרשת לא כפי שהיא באמת.
לאחר שמתברר שהייתה נפילה יש אפשרות של תיקון, של תשובה. על אף שנדמה כאילו אין תיקון, יש ערי מקלט.
כל מגמת התיקון יכולה להתרחש רק כאשר ישנה רגישות האחד כלפי השני, ההבנה שיש אחריות הדדית האחד כלפי השני.
גם באופן עקיף בית הדין גם הוא חייב ברגישות ואחריות לכן הם מתוודים כשנמצא הרוג - "ידינו לא שפכו את הדם הזה". המציאות היא תולדה תהליכית של השפעות הדדיות.
המסר הזה חיוני לתחילת חודש אלול.
ובמישור הזוגי, הסכנה הגדולה ביותר במערכת הזוגית היא הזיוף, תרבות "הכאילו".
התנהלות שיש בה חוסר כנות, פירגון הבא ממקום לא אמיתי, אמירות לחיוב ולשלילה שאין מאחוריהם כוונה כנה. אמירות מפריזות לחיוב או לשלילה או אמירות המוכנות לתת לכל מיני דברים להיכנס בתווך הזוגי.
לא מזמן הגיעו אלי זוג לייעוץ, הזוג נשוי לא מעט שנים, אך הם חשו שבזוגיות שלהם נכנסו גורמים זרים שהפרידו ביניהם.
ברור קצר העלה שכל אחד מבני הזוג הכניס לתוך המערכת הזוגית עוד "שחקנים" כגון הפלאפון, חברים - "ידידים" ועוד.
הם חשו האחד כלפי השני מעין בגידה כשכל אחד היה עסוק ב"משהו האחר" במקום בזוגיות או בבן הזוג.
היה חסר להם תחושה של כנות ונאמנות במערכת הזוגית.
העצה הראשונה שלי אליהם הייתה, להוציא את כל ה"אשרות והמצבות" הסמוכים אצל הזוגיות. לא להתחבא מאחורי שום דבר, להתחיל להיפגש שוב.
לחזור ולעמוד בכנות האחד מול השני ולהתחיל להתמודד, כמובן עם ליווי שמאפשר תיקון. הליווי מאפשר להיכנס ל"עיר מקלט" מתוך אמונה שאפשר לתקן.
הרבה פעמים ישנה תחושה שעוצמות של חיבה והערכה ואפילו אהבה האחד כלפי השני נאלמו.
מתוך ניסיוני, הרבה פעמים אפשר להלהיב את האש שוב, אך חייבים לתת אמון באפשרות של תיקון.
התיקון מתאפשר רק כשבני זוג מוכנים לקחת אחריות אישית, כל אחד אחראי על הזוגיות, לא משליכים את האחריות על הזולת.
ההכרה הזו מאפשרת שינוי, שינוי לפעמים באופן לא מורגש, מתוך אכפתיות ושימת לב לזולת ולא רק לצרכים האגואיסטים.
יהי רצון שבתחילת חודש אלול יחד עם התקווה, הרצון לתיקון במערכת היחסים בין האדם לאלוקיו תתווסף התקווה והרצון לתיקון ושיפור מערכת היחסים הזוגית.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com