הפרשה שלנו מספקת צוהר למה שעתיד להתרחש כשיגיע השלום העולמי.
ברגעי המתח כאשר מצפים לניצחון המוחץ של יוסף על האחים, אותם אחים שמכרו אותו כברירת מחדל במקום להרוג אותו.
במקום להחזיר להם, מידה כנגד מידה יוסף מתגלה אל האחים דווקא בנקודת האחווה, אנו הצופים מצפים לראות שיוסף מלמד את האחים לקח לכל הפחות, שיוסף נותן להם להרגיש עד כמה הם נהגו שלא כשורה, אך במקום זאת יוסף מלמד אותנו את סוד הפיוס.
להתפייס זה אחד האתגרים הכי קשים לאדם בכלל ובימינו בפרט.
בעולם שסובב סביב הציר של מידת הדין, עולם של "צדק צדק תרדוף" איך אפשר להתפייס באמת בלא להשאיר שריד לתחושות רעות?
ננסה ללוות את יוסף וללמוד את סוד הפיוס: לאחר הנאום של יהודה, הנאום בו יהודה לא רק לוקח אחריות על מכירת יוסף, אלא מבטא את התיקון ליסוד האחווה, "אנכי ערב את הנער, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי".
יהודה בעצם מצהיר שכולם יחד ערבים זה לזה, אי אפשר לוותר על אף אחד.
יוסף מתגלה אל האחים, יוסף בוכה, אך לא בנוכחות בית פרעה – אלא בצנעה. יוסף לא צוחק לאיד אלא בוכה המצב כואב.
מרוב תדהמה "ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו", עדיין אין דיבור ביניהם כמו שהיה לפני מכירת יוסף.
יוסף ממשיך להסביר לאחים עד כמה ה' הפך אבל ליום טוב, "כי למחיה שלחני לפניכם", אך עדיין האחים לא מדברים איתו.
כאן יוסף נוקט במהלך מדהים: "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם" - ואחרי כן דברו אחיו אתו.
יוסף שובר את כל המחיצות, הוא ניגש אל אחיו ומנשק אותם בכנות. רק אז נופלות המחיצות והאחים סוף סוף מדברים איתו.
בעברית מקראית המושג "דיבור" מבטא שיח קשה ולעומתו "אמירה" זוהי תקשורת רכה אך דיבור מבטא אפילו תוכן קשה.
כאן, האחים מדברים - סוף סוף דברים נפתחים.
כל זה התאפשר בגלל שיוסף ניגש אל אחיו, "שבר" את חומות הניכור ונישק אותם.
הרבה פעמים ברגעי משבר זוגי, כאשר אחד מבני הזוג מרגיש פגוע מהתנהגות או אמירות של בן הזוג, ישנו רצון להעמיד את הפוגע על מקומו, ל"החזיר לו", שיודה בטעות.
אך, לאחר שבן הזוג הודה בטעות וניסה להחזיר את המצב לקדמותו עדיין ישנה תחושה של זרות, תחושה של ניכור, תחושה לא נעימה באוויר, במרחב הזוגי.
אפשר להמשיך ולהתנהל כך, המחיר שמשלמים הוא שהמערכת הזוגית מתנהלת כמערכת כוחנית "מי יותר חזק",
במקרים אלו אני מציע ללמוד מיוסף.
כאשר בן הזוג מבין ששגה, כשהוא מבין את הטעות או את הפגיעה בזולת.
לבכות, לבכות לא רק על הפגיעה שנפגע אלא לבכות על המצב הן על מי שנפגע והן על מי שפגע, על אי ההבנה.
ואחר כך, במשותף לראות מה הזוגיות הרוויחה מהבהרת המצב.
ולבסוף ל"חבק ולנשק", כאשר הנפגע יכול ומסוגל לשבור את כל החומות שנערמו במרחב הזוגי, הוא מראה לזולת שהוא באמת מאמין לניסיונות הפיוס, הוא מראה שכגודל הכאב יש אהבה בין בני הזוג.
הפגיעה לא הצליחה להשאיר רושם, זו עבודת מידות ברמה הזוגית, להבחין בין העיקר לבין הטפל, להראות שדווקא בגלל שבמרחב הזוגי ישנה אהבה, לכן היה כאב.
כעת, לאחר הרצון להתפייסות ההבנה מה הייתה הטעות.
כל עוצמות הפגיעות הופכות לעוצמה של חום ואהבה המאפשרות שבירת חומות.
"וינשק להם", שבירת החומות הללו הם הערובה לביטחון בזוגיות, כך שגם אם הייתה נפילה, יש אפשרות לפיוס ולחיזוק הקשר.
בהצלחה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com