מבט זוגי ומשפחתי לפרשת ויחי תשפ"א
בפרשת ויחי אנו נפרדים מיעקב אבינו בחיר האבות. במבט שטחי נראה כאילו יעקב אבינו לא הצליח בחינוך ילדיו וזה עוד בלשון מעטה. כל הדרמות המשפחתיות האפשריות התרחשו במשפחה. שנאה, קנוניות ועוד. אך כל זה כאמור ממבט שטחי. במבט מעמיק יותר יעקב אבינו מתגלה כפדגוג מיוחד.
על סף פרידתו מן העולם, יעקב אבינו מברך את כל הבנים גם אלו שהייתה לו ביקורת כלפיהם.
ההסתכלות והמבט הם חיוביים, איך יעקב אבינו מסוגל להפוך את המבט שלו כלפי כולם למבט של ברכה ולא לא מבט של ביקורת?
זהו סוד עמוק וחשוב מאין כמותו, הן ליחס ההורי אך גם למערכת הזוגית.
כדי להבין את הסוד הזה אני מבקש להביא דברים של האדמו"ר מפיאסצנה מההקדמה לספרו "חובת התלמידים". כאשר האדמו"ר מתייחס לתפקיד המחנך הוא כותב כך: "גנן הוא בגן ה' לעבדה ולשמרה, ואף אם יראה בהם נערים אשר לפי הכרתו מרי נפש הם ומדות רעות להם, ידע שזה טבע של גרעיני הנשמות ובוסר המלאכים, מרים הם בחניטתם ומלאים עסיס בגדלותם. אין מידה וטבע רע בהחלט בילד ישראל ....רק שצריכים לדעת איך לשמש בהם ולגדלם".
הנחת היסוד שכל ילד על אחת כמה וכמה האחים אין בהם רע מוחלט ואם ישנה הופעה שלילית היא הופעה בוסרית של דבר טוב. או במילים אחרות יש פה סיפור עלילה שחייבים לפתוח, להבין ולפתור.
כך גם אצל יעקב אבינו, כאשר יוסף משתף את כולם בחלומותיו, אביו גוער בהבנה הפשוטה של החלום, אך כפי שכתוב "ואביו שמר את הדבר." האחים שונאים את יוסף לא יכולים "דברו לשלום" אך יעקב מבין שיש פה "סיפור" ושומר את הדבר.
כך גם אצל שאר האחים שנוהגים בניגוד לדעתו. אצל מעשיהם של שמעון ולווי לאחר דין ודברים קשים בין יעקב לשמעון ולווי מופיע הפסוק "הסירו את אלוהי הניכר אשר בתככם והיטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל...". נקומה בלשון רבים – "אני, יעקב ואתם, שמעון ולווי" - המעשה שלהם לא מביא לנטישת הבנים.
בערוב ימיו יעקב אבינו מברך את כל הבנים, רואה את הכוחות הטמונים בכל אחד באופן חיובי ולכן יכול להפנות את הכוחות האלו לבניין האומה הישראלית. היסוד הוא המבט מתוך ידיעה שאין רע מוחלט, אך לפעמים ישנה תעלומה שמצריכה את הרחבת המבט ההורי לגלות את הכוחות הגנוזים.
הסוד הזה שייך גם בין בני זוג.
ישנה ציפייה שבין בני זוג תמיד תשרור הרמוניה, סוג של שקט סטואי. ציפייה כזו היא בלתי אפשרית וגם לא נכונה.
כאשר ישנו קשר עמוק ופנימי, בין בני זוג יהיו רגעים שהם ינהגו בשונה מהציפייה שכל אחד מצפה מהשני ובזה ההרמוניה מופרת.
אפשר לקבל מצב של הפרת השקט וההרמוניה כאסון והתפרקות הקשר הזוגי או לחילופין כהזדמנות לעליית מדרגה בקשר.
הערעור בהרמוניה נובע מפני שאחד מבני הזוג ציפה להתנהגות מסויימת מהזולת, הוא היה משוכנע שהוא מכיר עד תום את הזולת ושהזולת מכיר אותו, את נקודות התורפה שלו עד תומם.
אך לא הפגיעה הראתה שיש במרחב הזוגי תעלומה, פשוט שאנו לא מכירים עומק מסויים שנדרש לבחון. הרי אם באמת כל אחד מבני הזוג היה מכיר "עד הסוף" את זולתו הוא לא היה נוהג באופן שנהג. הידיעה שאין "רע בהחלט" מחד, ומאידך הידיעה שתמיד ישנו עומק שהוא נעלם צריך להביא בני זוג להכרה שיש סיפור שצריך לספר האחד לזולתו. כל שבר או סדק בזוגיות צריך להיהפך להזדמנות לגילוי, דבר שיכול להתרחש אך ורק אם יש לכל אחד מבני הזוג אמונה וסקרנות להיפתח ולפתוח את עצמו לזולת.
וחשובה מכל היא ההכרה שהמרחב הזוגי הוא מרחב בו נעים בין הקוטב האחד שהוא המקום הבטוח, המרחב המוכר והידוע אל עבר הקוטב השני שהוא התעלומה והמרחב הלא ידוע, החשוף. המתח בין קטבים אלו יוצר אינטימיות וקשר מאד עמוק. זהו סוד עמוק מאוד שצריך ללמוד ולעיתים אף לקבל הדרכה כיצד לנוע במרחב שכזה.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com