מבט זוגי ומשפחתי לפרשת אמור תשפ"ב
פרשת השבוע עוסקת במעמד הכהנים. עם מי הם יכולים להתחתן ועם מי לא, בצורך להיות בטהרה בזמן עבודתם ובעוד פרטים נוספים ומגוונים. הפסוק המבטא את היחס הדרוש למעמד הכהונה הוא: "וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדש אני מקדשכם...".
הקדושה המדוברת היא המשך לפרשה הקודמת העוסקת בקדושה בכלל ישראל. הקדושה אינה מבטאת רק את הצורך בהבדלה בין העם לבין מעמד הכהונה, אלא הקדושה מבטאת את הצורך להתייחס אל החיים בכלל באופן מכוון ומדויק, באופן שאינו כלאחר יד.
לדוגמא, הכהן נדרש לאכול בטהרה את התרומה שהוא מקבל מעם ישראל. אם נתבונן לרגע באדם רגיל מן היישוב בשעת אכילתו, אנו נראה שהוא פשוט אוכל. כך גפ בשאר ההדרכות לכהנים נוכל להבחין בשוני הנדרש מהם: איך להתאבל, איך לעבוד בקודש, נושא החתונה אותו הזכרתי קודם ועוד. הנושאים הכתובים דורשים מהכהנים לחיות באופן מדוייק שאינו מתוך היסח הדעת, אלא חיים מתוך מכוונות - זוהי הקדושה. הרעיון מופיע בהמשך הפרשה שוב, כאשר התורה מדגישה שהקרבן חייב להיות לרצון הבעלים. קרבן הוא אינו אקט סתמי, אלא פעולה שמבטאת דבר עמוק ולכן נדרשת המכוונות של האדם המקריב את רצונו.
בסוף הפרשה התורה מזכירה את מצוות ספירת העומר אותה הספירה הקושרת בין חג הפסח לחג השבועות, כאשר בסופם של ימים שבינהם מגיע חג השבועות, החג בו עם ישראל מקריב את לחמי התודה ומניף אותם כלפי מעלה. בעלי החסידות ראו בספירה תהליך של תיקון וכיוונון מידותיו של האדם בכדי להיות מוכן לקבל את התורה בחג השבועות. הרעיון של חיים מכוונים לעומת חיים מפוזרים הוא רעיון חשוב ביותר העומד במידה רבה בסתירה למקובל היום. היום "נהוג" לזרום עם החיים, לחיות באופן לא מדוייק, מה שבא בא וכו'. האמירות הללו הן אמירות הדומות למטווח ברווזים בלונה פארק. באם פגעת, מה טוב, כאשר הסיכוי הוא מקרי. האמירה של התורה מנחה על כך שהאדם הגיע לעולם זה בכדי לחיות חיים מגמתיים ולממש את החיים מתוך שהם מתוקנים- מכוונים.
כך גם אפשר לראות החיים הזוגיים. החיים הזוגיים עלולים להיות אוסף חוויות מזדמן או שיכולים להיות חיים מגמתיים ומכוונים. האפשרות הזאת דורשת עבודה, עבודה של כל אחד מבני הזוג, לצאת מדפוסי החיים הרגילים הנעשים כלאחר יד. יציאה מברירות המחדל השונות שכל אחד סיגל לעצמו עם השנים ולתקן את עצמו לקראת בן הזוג.
בעבר ייעצתי לזוג שהיה נשוי כמעט עשרים שנה הנמצא במשבר. מסתבר שאחד הקשיים שהם חוו היה ההתבצרות של כל אחד מהם בדפוסי ההתנהגות אליהם הורגלו משכבר הימים. התבצרות לשפה שכל אחד הבין, אך לא בדק האם בן הזוג מבין בדיוק למה הוא התכוון.
זה נקרה לחיות כלאחר יד לא באופן מכוון כלפי הזולת. נקודת המוצא צריכה להיות שלחיות בזוגיות זה קודם כל להבין שצריך לכוון את החיים אחרת ממה שכל אחד התרגל אליו לפני כן. למה הדבר דומה, לנגן המתקבל לתזמורת. כל זמן שהוא ניגן לבד הוא ניגן כלאחר יד הרבה פעמים באופן אינטואטיבי, אך בתור חלק מתזמורת זה דורש מכוונות אחרת.
יהי רצון שכל אחד מאיתנו יהיה מוכן לעבוד ולתקן את מידותיו בכדי לחיות חיים מכוונים יחד ולא במקביל.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com