מבט זוגי ומשפחתי לפרשת שלח תשפ"ג
הפרשה שלנו ממשיכה את מסכת ההתמודדויות של עם ישראל הנמצאים בדרכם לארץ המובטחת. הפרשה המרכזית היא פרשת המרגלים או כפי שהיא כתובה בתורה פרשת התרים את הארץ. לכאורה נדמה שהפרשה היא פרשת הפספוס הגדול, עם ישראל היה כפסע מלהיכנס לארץ ובמהלך שגוי נדחו למשך ארבעים שנה וכל אותו הדור לא זכה להכנס לארץ.
בכדי לצמוח "מהפספוס" הזה חייבים להבין מה הייתה הטעות ואיך הטעות הזו שייכת לנו.
שורש הטעות נטוע בהבדל בין להיות תר כלומר, תייר ובין להיות מרגל המחפש נקודות תורפה, מקום אליו הוא מגיע, עובר מבחן היתכנות ולאור המבחן ישנו ציון, אפשר לכבוש בקלות או לא.
לעומתו התייר שבא במבט פתוח לראות את המקום, לפגוש את המקום אליו הוא הגיע. מטרת התייר היא לא לבחון במבט של היתכנות אלא לפגוש מהמקום הכי פתוח בלא שיפוט מקדים.
נשיאי העדה נשלחו לתור את הארץ ולהיפגש עמה באופן החיצוני והעמוק גם יחד. היחידים שבאו משוחררים מקיבעון מחשבתי זה או אחר היו כלב בן יפונה ויהושוע בן נון.
כלב בדרכו לארץ עוצר בקברי אבות "להפגש" עם סגולתה הנסתרת של הארץ ואילו יהושע נפגש עם המופע החיצוני. כל העשרה האחרים אשר הבינו שתפקידם הוא להיות ביקורתיים כלפי הבחירה לא נפגשו עם הארץ אשר עיני ה' בה מראשית שנה.
כלב ויהושע חוזרים ומתעמתים עם המרגלים ועם עם ישראל ואומרים "הארץ אשר עברנו לתור אתה טובה הארץ מאד מאד". כשהמבט הוא מבט של תייר, אפשר לגלות עוד ועוד משמעות ועומק כך שאין גבול לטובה של הארץ. אין אמת מידה שאליה המציאות צריכה להתכוונן.
בסוף הפרשה כאשר עם ישראל שומע על העונש, על העיכוב של ארבעים שנה קמה קבוצה שהם מחליטים להעפיל אל הארץ בכל מקרה. משה רבנו מזהיר אותם, "לא תצליחו ה' לא איתכם" - לכל דבר יש את הרגע הנכון. אך הם אינם מקשיבים ובעצם נעלמים במלחמה עם אנשי כנען.
יש פה מסר משלים למסר של היותם מרגלים ולא תיירים. אם אדם מתייחס למציאות בכבוד כתייר הבא להפגש עם המציאות ולא כמי שכופה את עצמו ודעותיו על המציאות אזי ברור שישנם זמנים מיוחדים לכל דבר ולפעמים פספסנו את המועד ומוכרחים לחכות מתוך אמונה להזדמנות הבאה. כמעט בכל תחום בחיים המבט שלנו הוא מבט בוחן, מבט ביקורתי. המשמעות היא שיש לנו ציפייה ברורה כלפי המציאות וכל אכזבה בין הציפייה ובין המציאות גוררת ראיה שלילית כלפי המציאות. במקום זאת אני מציע לגדל מבט של תייר המגיע למקום חדש המגיע להפגש עם משהו חדש שהוא לא מכיר.
במערכת הזוגית והמשפחתית האתגר הוא מאד גדול. ניקח לדוגמא את המישור ההורי. להורים נדמה שהם מכירים את ילדיהם ככף ידם ומשום כך ההורים לוקחים הרבה פעמים את שרביט המחליטים לגבי הילדים.
תנועה כזו יוצרת התנגדות. במקום לבוא ממבט אחר אל הילד אולי יש דבר מה שאנחנו בתור הורים לא ראינו. המבט הפטרוני הנובע ממחשבה מקובעת שאנחנו מכירים את הילדים היא אחד הנזקים הגדולים בין הורים לילדים.
כך גם ברמה הזוגית, כאשר האדם מתבונן בעיני מרגל בזולת, מבטו הופך מקובע, הצפייה קבועה. אך אם הוא יתבונן בעיני תייר הוא בעצם מחפש משהו בזולת הזוג שעוד לא התגלה. אין רף שאליו הוא חייב להגיע ואם כך השמים הם הגבול. יחד עם זאת צריך לדעת שישנם שדות במרחב הזוגי וההורי שעיתוי הדברים הוא קריטי וכשהעת עובר נדרש להמתין, ללא כפייה על המציאות או על הזולת .
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com