כל אדם הוא ספר וכל יום הוא דף

מבט זוגי ומשפחתי לראש השנה תשפ"א
אנו מתקרבים בצעדי ענק ליום הקדוש, יום תחילת מעשיך, יום הולדת לשנה החדשה ובלא ספק יום שמח מאד. אך יחד עם זה זהו יום דין, איך אנו אמורים לחוש שמחה לקראת יום הדין?
התחושה היא שלקראת יום הדין כל החסרונות והפגמים מתבלטים. עצם העמידה בפני המבחן הגדול כבר יכולה להעביר את האדם על דעת קונו.
איך אפשר להכיל את שני תנועות הנפש ההפוכות הללו?
יש מקהילות ישראל שיום הראשון של ראש השנה הוא יום של חיל ורעדה והיום השני הוא יום של שמחה.
אך אם רוצים להכיל את התנועה המורכבת והמשולבת, איך אפשר לעשות זאת?
ישנם שני מאמרי חכמינו ז"ל העוזרים לנו בהתמודדות עם היום הקדוש.
"והוי דן כל האדם לכף זכות" (אבות א/ו') כלומר, בעת דין צריך לדון את האדם לכף זכות, וזה כולל מצב בו האדם דן את עצמו.
אך האם הכוונה היא לשכוח את כל מה שנעשה במציאות?
ישנו סיפור מדהים המסופר במסכת קידושין: מסופר שם על אדם שהיה יידוע כרשע בעברו, אותו אדם פגש אישה והציע לה להינשא לו על דעת שהוא צדיק. האישה הסכימה. אך לאחר שנודע לה מה עברו פנתה לחכמים ובקשה לבטל את הנישואים כיוון שהטעו אותה.
חכמים פסקו שהנישואים תקפים.
מדוע?
מפני ששמא הרהר תשובה באותו רגע, ואף לרגע אחד ואם כך באותו רגע הוא אדם אחר הוא חוזר בתשובה.
מהסיפור הנ"ל אפשר ללמוד על משמעות "לדון כל אדם לכף זכות", הכוונה היא לראות את האדם כפי שהוא כעת. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
יכול להיות שיש לאדם מעשי העבר יגרמו לו לשאת בתוצאות בהווה.
בראש השנה הקדוש ברוך הוא רוצה שנתחדש כעת, הוא שואל אותנו מי אנחנו כעת, לאור הברור הזה אפשר להתייחס אל העבר.
הרבה פעמים בני זוג נקלעים למערבולת של "ימי דין". הם מזמינים אחד את השני לא פעם למעין דין על כל מיני עוולות או טעויות שבן הזוג עשה.
לרוב זה ישמע כך" את/ה תמיד עושה כך, נוהג כך וכו'", לרוב סגנון כזה מזמין תגובה שהיא דחיה מיניה וביה או התקפה חזרה. אך בסופו של דבר, התוצאה לרוב היא תחושת תסכול הדדי, תחושת בדידות, תחושה שהזולת לא קשוב באמת.
ככל שהדפוס הזה חוזר על עצמו הוא מביא לניכור זוגי עד לכדי שבר.
יש דרך אחרת, ישנו זוג מטפלים הדי ויומי  שהציעו דרך אחרת לשיח זוגי דווקא בעת כזו.
הדי קוראת לגישה השונה בשם "לעבור את הגשר לזולת". כאשר מתברר שבין בני זוג ישנו שבר, ואחד מבני הזוג מרגיש שהוא צריך להזמין את בן זוגו ל"דין", הוא אחוז בעולמו, הוא אחוז בעבר, מעשים שנעשו, אמירות שנאמרו, כרגע מאד כואבים לו. הוא מאד רוצה לשתף את בן הזוג בתחושות אלו
הדי טוענת, ככל שבן הזוג הנפגע ידון את חברו לאור המעשים ויחתים אותו בחותם, הוא לא יוכל לפגוש אותו באמת ולשתף אותו בתחושותיו.
 איך אפשר לעשות זאת? לצורך זאת חייבים לעבור את הגשר מהעולם של האחד אל העולם של הזולת ממקום נקי. כלומר, להרפות מכל שיפוט העבר ולראות את מקום בן הזוג שלי כעת. הווי דן את כל האדם לכף זכות, אולי הרהר תשובה בליבו וכך הוא לא אותו אדם שעשה לי רע.
אבל איך מתמודדים עם מה שנעשה?
לגבי העבר יש תנועת נפש של סקרנות. כלומר, אם אחד מבני הזוג שביסודו אדם טוב, עשה או אמר דברים שלא ראויים הרי זה לא מתאים לו וחייבת להיות לזה איזושהי סיבה. כאשר אנחנו פתוחים לקולות הללו משהו נפתח ומאפשר מפגש בין בני הזוג.
זהו העומק של "הווי דן כל אדם לכף זכות" - זה לא פותר את הצורך לתקן את מה שראוי לתקן, אך זה מסיר את השיפוט מכוח העבר.
רק מפגש האחד לעבר הזולת ממקום נקי משיפוט מאפשר קשר אמיתי. הבעיה שהרבה פעמים אנחנו גוזרים את דינו של הזולת מכוח מעשי העבר ושוכחים לראות אותו כעת – בהווה. כל אדם הוא ספר וכל יום הוא דף. כאשר אנחנו מסתכלים כך על עצמינו ועל הזולת אנחנו מאפשרים שינוי, אך אם מסתכלים מתוך מבט אל העבר, העבר אינו משתנה וכך בעצם לא מאפשרים לזולת פתח לתשובה - "את/ה תמיד עושה כך..."
יהי רצון שנזכה להתבונן באמת ובכנות, באופן נקי משיפוט אל עבר בן הזוג שלנו וכך לאפשר לו לחצות את הגשר אלינו.
שנה טובה שנה של שלום בריאות ושמחה

 
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com