בפרשת תצוה ממשיכים בציווי לבניית המשכן, הפרשה פותחת בציווי על הדלקת המנורה בשמן זית זך כתית למאור. חכמינו מתחבטים בשאלה לשם מה זקוקים להדליק את המנורה? האם הקדוש ברוך הוא זקוק לאור המנורה?
אלא ש"...אמר הקדוש ברוך הוא אני לא צריך שתאירו לי, אלא בשבילך ובשביל אחיך כשאתם נכנסים..."
האור של המנורה אמור ליצור תודעה אצל בני ישראל בשעת כניסתם לעבודת ה'.
מהי אותה אורה?
האור מסמל את מה שיש, לא את הצללים, לא את החסרונות, אלא את הקיים את היש.
ישנן דתות ואמונות שמה שמניע אותן הם החסרונות בחיים ובמציאות - לא כך עבודת ה'. שיסודה הוא "עבדו את ה' בשמחה" - לשמוח ולהודות על היש ועל הקיים.
ישנו סיפור מאוד מעניין במסכת תענית: שם מסופר על אחד התנאים שהתהלך בשוק יחד עם אליהו הנביא.
לפתע הוא שואל את אליהו הנביא, "האם יש בשוק אנשים בני עולם הבא".
עונה אליהו ששני האנשים שבאים לקראתם - הם בני עולם הבא (כשכר על מעשה מיוחד).
שואל החכם את שני האנשים, במה זכיתם?
ענו לו, אנחנו בדחנים ,ליצנים. כשאנו רואים אדם עצוב אנחנו באים לשמח אותו.
כלומר, הם בני עולם הבא בזכות הבדיחות שסיפרו לאנשים עצובים.
לאור הסיפור הזה צריך להתבונן איך אנו יכולים להיות בני עולם הבא ולשמח, איך אנו יכולים ל"העלות את המנורה".
השאלה מתעצמת בעולמנו שמחפש שמחה אך שרוי הרבה מאוד בעצבות.
השאלה מתחזקת לקראת חודש אדר חודש, חודש שבו ישנה הדרכה להרבות בשמחה.
איך מרבים בשמחה – באור?
הרמב"ם בהלכות לולב מבאר שאדם חייב לעבוד את ה' מתוך שמחה של מצווה, הוא לומד זאת מדוד המלך שפיזז ושמח בעת העלאת הארון למשכן.
לשמוח בשמחת המצווה היא כאשר אדם שמח בהיותו הוא.
כלומר, כאשר אדם מכיר בערכו כעומד בפני ה' כמו דוד המלך, אז הוא שמח.
אנחנו חיים בעולם של נסיבות, לכל דבר יש סיבה וגורם.
כשאנו משלים את עצמנו שאנחנו מבינים מה קורה מסביבנו אנחנו שמחים ומרוצים מעצמנו, אך כאשר ישנה הפתעה דברים לא מסתדרים כפי המצופה נופלת על האדם עצבות.
שמחה מתאפשרת כאשר אדם מוכן לראות את המציאות מעוד זווית ראייה ולא מהזווית הפרטית שלו.
כאשר אדם נפתח להתבונן על העולם מעוד נקודת מבט מעבר לזו שלו.
להבין שהעולם מתנהל על אף ההבנות שלי ולא בזכותם.
כאשר שני הבדחנים זיהו אדם עצוב, כלומר אדם המסוגר בתוך עולמו, אדם מיואש, הם ניסו להראות לו עוד נקודת מבט.
העולם רחב ויפה מעבר למה שהאדם העצוב רואה מתוך עצבותו.
ר' נחמן מברסלב עסק המון בנושא השמחה, הוא כותב שלפעמים חייבים לנהוג "במילי דשטותא" בכדי להתרומם לשמחה.
מה זאת אומרת?!
לפעמים "מילי דשטותא" מאלצים את האדם להיפתח לזווית אחרת, לפעמים לנקודת ראייה ממש רחוקה מהמבט שהאדם אחוז בה.
לצאת מעולם נסיבתי לעולם שיש בו פעמים גם מבט נוסף אחר ממה שאפשר להבין וזה משמח.
היכולת של האדם להבין שהוא לא תמיד מבין הכל מאפשרת להתבונן בעולם ממקום יותר רפוי.
כשאדם חושב שהוא חייב לאחוז בהכל ולהבין הכל ופתאום הוא נפגש במשהו לא מובן הוא נופל לעצבות ובהלה.
אך כאשר מראש שקיימים מצבים שאותם אי אפשר להבין ולא מצופה שנבין אז אפשר להיפתח לאפשרות שישנם עוד גורמים הפועלים על המציאות לא רק האדם אז אפשר להיפתח לשמחה.
במגילת אסתר מופיעים אירועם רבים בהם היהודים לא מבינים מה מתרחש ולמה, אך עדיין הם ציפו לישועת ה'.
לכן ישנה שמחה יתרה בפורים, עד לכדי מדרגה "שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
זוהי ההארה של המנורה - להאיר את המציאות אל מול ה' מעבר להבנת האדם.
המבט הזה מאפשר הדרכה לשמחה בזוגיות.
ככל שזוג מכיר יותר, הוא מצפה לדפוסים מסוימים מבן הזוג.
לרוב הוא מצליח לחזות את הבאות, אך כאשר בן הזוג "מפתיע" בהתנהלות אחרת אזי ישנה הפתעה.
הפתעה שיכולה להידרדר לעצבות.
פה נדרשת השמחה - היכולת להתבונן על הדברים ממקום אחר מזווית אחרת מעמדה שלא תמיד הדפוס הידוע הוא הכל אולי יש הסבר או גורמים נוספים במשוואה.
ההרפיה הזו משחררת מקלה ומביאה שמחה.
מותר לספר בדיחות להתבונן על מצבים דרך משקפיים של ה"גל הקל" - מילי דשטותא.
יהי רצון שנצליח להרבות בשמחה ובאורה גם במערכת הזוגית.
המאמר המקורי לקוח: מאתר מאמרים
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com