מבט זוגי ומשפחתי לפרשת ויגש תשפ"א
בפרשה שלנו מתרחש המפגש המיוחל בין יוסף לאחיו.
המתבונן בדרמה שואל את עצמו מדוע יוסף "חיכה" מהפרשה הקודמת עד עתה על מנת "לפגוש" את אחיו? מה השתנה בנאומו של יהודה שגרם לו לכך?
ישנו משפט בדבריו של יהודה שצד את עיני, "פן אראה ברע אשר ימצא את אבי".
יוסף פוגש את יהודה ממקום שהוא לא מכיר, יהודה מביע הזדהות עם הכאב של יעקב על לכתו של בנימין.
עד לרגע זה פגשנו את האחים כולם, כולל יוסף כמי שמייצגים עמדה עקרונית ביחס לכל דבר.
האחים כולם לוקחים צד במעשה דינה, "כי נבלה עשה בישראל...", אין אזכור לכאב.
תגובת האחים לחלומות יוסף היא תגובה עקרונית "כי אותו אהב אביהם מכל אחיו" אין אזכור לתחושות של יוסף.
במעשה מכירת יוסף והעמידה מול יעקב אין איזכור להזדהות האחים עם אבלו המתמשך של יעקב.
כאשר האחים מבקשים מיעקב רשות לקחת את בנימין ראובן מציע ליעקב כבמעיין עסקה את שני בניו תמורת בנימין.
רק יהודה כשערב לבנימין עסוק בכאבו של יעקב ולא בצדק או בתועלת של לקיחת בנימין.
החידוש הגדול ששומע יוסף כמשכנע אותו להתגלות זו היכולת הנפשית להזדהות עם הזולת בלא קשר לעמדה כזו או אחרת.
יוסף מעצם לידתו דואג איך להבליט את אחדותם של ישראל. אחדות לא מתחילה מאחידות, אלא מהיכולת להזדהות הדדית ומהכבוד העמוק שכל אחד משבטי י-ה רוכש האחד לשני.
זה התגלה דרך נאומו של יהודה לכן רק כעת יוסף מתגלה לאחיו.
לא רק בעם ישראל ישנה סכנה שעל מזבח ה"אמת" המקום של כל אחד יתעמעם, הכבוד לזולת והלב יאטמו לרגש כלפי הזולת, כמו שהופיע לכאבנו בהיסטוריה . במערכת הזוגית ובכלל במרקם המשפחתי ישנו חשש שעמידה על עקרונות, עמידה על המקום של כל אחד מבני המשפחה יכול להביא לאטימות הלב האחד כלפי הזולת.
איך אפשר לקחת תרופה המקדימה למכה? ישנן שתי תנועות נפש שיכולות להבטיח שזוג לא יכנס למערבולת של אטימות הלב. לאחר תקופת זוהר קצרה הרבה זוגות מוצאים את עצמם במעין מאבק גלוי או סמוי על המקום של כל אחד בזוגיות. פעמים רבות המאבק גולש לשאלות עקרוניות של מה נכון או מי צודק וכד'.
חייבים לא להיכנס למיצרים הללו במערכת הזוגית. השאלות הללו חשובות, אך חשובה יותר היא השאלה מה הזולת מרגיש? מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג? ככל שבני זוג יפתחו את יכולת ההקשבה וההכלה ההדדית, כך ימנעו את הצורך להיאבק על המקום בזוגיות.
התנועה השנייה תשמע כלא קשורה לנושא אך היא קשורה בקשר אמיץ וחזק.
בתחילת הזוגיות בני זוג חווים תחושת הצלחה ומשמעות מפני שהם מקבלים מבן הזוג היזון חוזר- פי דבק שהם אהובים, מוצלחים, מיוחדים וכד', כך שהמקום של כל אחד נבנה מהיחס שבן הזוג מרעיף עליו. במצב זה ישנה סכנה שהדימוי העצמי של כל אחד מבני הזוג מותנה בשני. הביטחון שלנו נובע מבן הזוג. נוצרת מעין סימביוזה, אך למעשה הקושי הוא שכל אחד מבני הזוג הוא ישות עצמית ועצמאית וכשכזו יש הבדלי השקפה על המציאות שבלא ספק תביא לחיכוכים. ברגע שיגיעו החיכוכים יש קול פנימי שבתוך כל אחד מבני הזוג שאומר אם יש חיכוך ואנחנו לא זוכים לקבלה מוחלטת מבן הזוג אולי אנחנו לא בסדר. הקול הנימי הזה הוא שגוי. הדימוי של כל אחד מבני הזוג לא יכול להיות בנוי רק מהשיקוף או היחס שהוא מקבל מחברו. חייב להיות רובד שהעמידה העצמית תנבע מתוך האדם עצמו כשאדם עסוק ועוסק בתחומים שבהם הוא שמח והוא מחובר לעמו ולנקודות החוזק שלו.
בספרות תנועה כזו נקראת נפרדות. ככל שבני זוג יאחזו בשתי הקצוות הללו החוט המשולש של הזוגיות לא ינתק. הקצה האחד, להרפות מהחתירה לנכון ולצודק ולשאוף, להקשיב ולהכיל וכו'...ורק אחר כך יחד להחליט מה נכון לזוגיות ותא המשפחתי. הקצה השני שמחובר במקביל לקצה הראשון הוא לשמור על התפתחות זוגית אך לא להזניח את ההתפתחות אישית.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com