מבט זוגי ומשפחתי לפרשת תצווה ופרשת זכור תשפ"ג
פרשת תצווה ופרשת זכור קשורות גם בשל העובדה שהן נקראות יחד וגם בשל התוכן הפנימי בו הן עוסקות. בשתיהן נושא הזיכרון מהווה מוטיב מרכזי. בפרשת תצווה המנורה מאירה באופן קבוע, מערב עד בוקר. בהמשך מתוארים בגדי הכהן הגדול שאינם סתם בגדים המכסים את הגוף, אלא בגדים בהם הכהן עובד את עבודת הקודש. למעשה עצם לבישת הבגדים היא עבודת הקודש. בבגדים מופיעה לא פעם המילה "לזיכרון" באפוד ובחושן וכו'. מה ראה הכתוב להגיש את נושא הזיכרון. לזכור משמעו שמשהו השאיר באדם רושם. הרושם נרשם וזהו הזיכרון. באופן שטחי האדם זוכר דברים שקשורים למהלך חייו, את אלו שהותירו בו רושם כי הם היו עוצמתיים וחריגים. למעשה גם אם אותם האירועים היו רק קשורים לאירועים משמעותיים אחרים גם הם השאירו רושם בזיכרון. אך התורה מבקשת מאיתנו זיכרון במובן נוסף. הזיכרון שהתורה מבקשת מאיתנו הוא אינו תנועה נפשית אינסטינקטיבית, אלא בחירה מודעת בתוכן מסוים ואותו להדגיש בתודעה שלנו.
הכהן הגדול חייב לזכור כל הזמן את היותו השליח של כלל ישראל ע"י העובדה ששמות השבטים נמצאים תמיד על ליבו. בהיות הציץ על ראשו של הכהן הוא נזכר תמיד שהוא עומד לפני ה'. שולי המעיל מלאים בפעמון ורימון כדי שהכהן יישמע בבואו אל הקודש, הוא שומע את הפעמונים בכניסתו וגם האחרים על מנת בכדי לשמור את תודעת הכהן לפני מי הוא עומד.
פרשת זכור מבקשת מאיתנו לקבוע את הזיכרון למחיית זכרו של עמלק בתודעה שלנו באופן יזום ומתוך בחירה.
בחייו של אדם ושל בני זוג אנו זוכרים אירועים שהותירו רושם. הרבה מן הזיכרונות נוגעים לדברים כואבים שנחרטו בתודעה שלנו. אירועים כאלו ואחרים, משברים ברמה הזוגית, מקומות בהם נפגענו ומקומות בהם הבטחון העצמי שלנו נפגע.
חכמינו קבעו "הווי דן כל אדם לכף זכות". כל זמן שאין אירוע מיוחד אין בעיה לדון כל אדם לכף זכות. אם כן לא מובן מה חידשו חכמינו. אך ברגעי משבר כאשר הקושי נחרט בזיכרון אז זו משימה מאוד קשה לדון לכף זכות.
כאשר אנו בוחרים לזכור ולחרוט בתודעה שלנו את האירועים הטובים היפים המשמעותיים אז אפשר לראות את הזולת בהקשר רחב יותר ולדון אותו לכף זכות. הזיכרון זו הזכות להכניס דברים להקשר.
מיד לאחר שבת זכור מגיע חג פורים. חג פורים הוא חג שעוסק ב"נהפוך הוא". יש כאלה הרואים את פורים כגרסה ישראלית ויהודית לפסטיבל כמו אצל אומות העולם. רגע תחום של פריצת גבולות שלאחריו חוזרים לשגרה. כל החגים ובפרט פורים לא נועדו להארה חד פעמית, אלא להארה שתלווה אותנו בכל השנה. פורים מאפשר לנו להתבונן על העולם מנקודת מבט שונה ומאפשר לזכור רגעים שבאופן טבעי היו נדחקים לקרן זווית. מכל שינוי המבט הזה אפשר להתכוון וממש לשנות את המציאות.
הרב שמואל אליהו סיפר שבאחד הימים הטלפון צלצל בביתו שמעברו השני הייתה אישה שהוא אינו מכיר. הגברת ביקשה ממנו שיעזור לה כי היא קצה בחייה. לאחר בירור עלה שיש לפונה שכנה אשר ממררת לה את החיים ברמה שהיא קצה בחייה. הרב שאל את הפונה אם היא תהיה מוכנה לעשות כל מה שהוא יורה לה. היא השיבה שכן.
הרב הורה לה שבכל יום תתפלל ותאמר "הריני מקבלת על עצמי מצוות אהבת ישראל" ותכוון על אותה שכנה. בערב לפני השינה שתאמר "הריני מוחלת לכל מי שפגע בי במחילה גמורה" ולהתכוון על אותה שכנה. הפונה אמרה לרב שהיא לא יכולה כי זה קשה מדי. מיד הרב הזכיר לה את ההבטחה שלה, לבסוף היא הסכימה לנסות והרב הקציב חודש לניסיון.
כעבור כשבועיים שוב צלצל הטלפון בביתו של הרב כשמעברו השני הייתה אותה האישה כשהיא נשמעה מאוד נרעשת. היא שאלה את הרב אם הוא דבר עם אותה שכנה. הרב השיב שהוא אינו מכיר את השכנה לכן וודאי שהוא לא התקשר. וכשהוא התעניין מדוע היא שואלת, אז היא שיתפה את הרב במה שהתרחש. האישה עשתה את מה שהרב ביקש וראתה ברכה.
בחג הפורים הסמוך הגיעה אותה שכנה עם משלוח מנות מושקע וגדול...והשאר יידוע.
הסיפור הנ"ל מבטא עד כמה עבודה של האדם במיקוד על עולמו הפנימי היחס של האדם אל העולם בכלל מייצר מציאות צריך ללמוד איך באופן יזום נברר את הרשמים שאנו בוחרים לזכור ונחשוב טוב על ישראל אז גם
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com