מבט זוגי ומשפחתי לפרשת פנחס תשפ"א
פרשת השבוע מתארת מספר אירועים ייחודיים, משה רבנו מתבקש למנות את יהושע כמנהיג תחתיו. התורה מתחילה את תהליך הפרידה ממשה רבנו. לאחר פטירת אהרון ולפני כן של מרים, "מגיע תורו" של משה רבנו.
לפני העברת המושכות ליהושע, ה' מצווה את משה רבנו: "...עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל". מה המשמעות "הראיה"? האם היא באה כדי "להכאיב" חס וחלילה למשה רבנו? או שמא ה' מלמד אותנו סוד גדול בעצם הראיה?
נדמה שהפרשת השבוע מהווה תמונת ראי הפוכה לסיפורו של בלעם. בפרשה הקודמת בלעם מבקש להסתכל על הקצוות שבמחנה ישראל, בחיפושו אחר חסרון ופגמים ומכך יקלל. אך בפרשת השבוע, הראיה משמשת למשהו גדול ומשמעותי.
הראיה של משה רבנו בפרשת פנחס משמשת לעניין אחר לגמרי, הראיה היא בחינת כניסה לארץ כלומר להיכנס ממש אסור אך לראות מותר.
מה ענין הראיה הזו?
ראיה ככלל מופיעה אצל משה רבנו כבר מתחילת דרכו, כאשר הוא מגיע לסנה "אסורה נא ואראה", ראיה היא סוג של מפגש עמוק מאוד.
לראות ולהתבונן אלו הם אינן פעולות פיזיות בלבד, אלא תנועת נפש, כאשר השער לנפשו של האדם אלו העיניים. העיניים מרשות לעולם החיצוני להיכנס פנימה אל תוך נפשו של אדם ובנוסף הן מאפשרות לאדם לבטא את עצמו כלפי חוץ.
כשמשה מצטווה לראות את הארץ הוא בעצם מצטווה להתחבר אל כולה מתוך ההתבוננות שלו. חשבתי רבות עד כמה בתרבות הנהוגה כיום כמעט ואין התבוננות המאפשרת מפגש פנימי עם המציאות. בתרבות שלנו היום ההתבוננות היא תמיד דרך מיסוך כלשהו - תיווך. בין אם מדובר בשפה הדיגיטלית, כלומר, המון אנשים מתקשרים דרך המסך - לא רואים עין בעין. ובין באופן מטאפורי כל מפגש הוא דרך מסך של פרשנות כזו או אחרת, כאילו אנשים מסתכלים על העולם מתוך סרט. בני האדם לא נותנים לעצמם, ממש להיות נוכחים. התופעה הזו פוגעת מאד בקשר הזוגי. יש לא מעט זוגות כשמגיעים למפגשים הם אינם מסוגלים להביט זה בזו. כל אחד מהם חייב להסתתר מאחורי "מסך" כלשהו.
ההתבוננות לתוך עיניו של הזולת, אל תוך נשמתו היא אינה דבר של מה בכך. התבוננות כזו מצריכה המון פתיחות ומתן אפשרות להכנס לעולמו של זה שמתבוננים בו. בנוסף הדבר מצריך גבורה בשל החשיפה הגדולה.
דווקא כאן נוצרת הקרבה הגדולה ביותר בין בני אדם בכלל ובין בני זוג בפרט. תחושת האמון הנובעת מהמרחב המיוחד שנוצר בין בני הזוג. האחד הכניס את חברו לתוך עולמו הפנימי וביטא בכך אמון גדול בקשר ובבן הזוג.
בזוגיות, בני הזוג חייבים לאמן את מרחב ההתבוננות הזוגית.
ישנו סיפור חסידי על שני אדמו"רים מגדולי החסידות ר' מנדל מוורקי ורבי אלעזר נכדו של המגיד מקוזניץ. מסופר כשהם נפגשו בפעם הראשונה, הם ישבו זה מול זה במשך שעה ורק התבוננו זה בפני זה. לאחר שעה נפרדו ואמרו שסיימו את מה שהיו צריכים לעשות וכל אחד הלך לדרכו. שני אנשים גדולים נפגשים ומספיקה הראיה ההדדית בכדי ליצור קשר עמוק ביניהם.
בהשראת הסיפור הנ"ל אציע תרגיל לאימון שריר ההתבוננות. מדובר בתרגיל שתחילה לא קל ליישם, אך משמח מאד אם מתמידים בו. השלב הראשון הוא לבחור זמן ומקום מתאים. זמן שיש בו נחת ואין מטלות הדוחקות, מקום נעים ושקט. בני הזוג יושבים בצורה נעימה זה לעומת זה ומחזיקים ידיים, בני הזוג מבקשים זה מזו רשות להתבונן זה בעיני זו למשך כחצי דקה בלי לדבר, רק להתבונן. החוויה אמורה להיות מלווה באנרגיה של נחת , סקרנות ועין טובה. בחצי הדקה לשהות במבט. בסוף הזמן להגיד תודה לכל אחד. בתחילה זה עלול להיות מביך וקצת קשה אך לאחר זמן זה מביא לתחושה של נעימות ובטחון ואז אפשר להעלות את הזמן. אין צורך לדבר. אם הראיה הזו מולידה תחושות לא טובות זה סימן שהמרחב הזוגי לא נקי וכדאי לברר מהו המיסוך הנמצא במרחב.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com