מבט זוגי ומשפחתי לפרשת קדושים תשפ"ב
אנחנו אחרי חג הפסח. אחרי פסח, אחרי כל ההכנות, אחרי שיאו של החג, ההגדה, הארוחות וכו' ישנו רצון לנוח ולהרפות. אך, אין רגע דל, מייד אנו מתחילים בספירת העומר, דרך לג' בעומר עד לשיא חג השבועות.
גם ביחס לפרשת השבוע אנו נמצאים בליבו של ספר ויקרא.
פרשת קדושים ממקדת את ספר ויקרא כולו. תכלית יציאת מצרים היא להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. הפרשה מציינת מצוות שונות, ממצבים שונים בחיי היום יום ומדריכה את היחיד ואת העם כיצד לחיות חיים של קדושה. כיצד לחיות חיים שתכליתם ליצור תודעה של ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ניתן להתמקד בכמה מצוות ולהבחין בהדרכה הנובעת מהם ולראות איך רעיון הקדושה משתלב עם האורות של הימים המיוחדים שאנו מתקדמים לקראתם.
התורה מצווה "לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תתן מכשול ויראת מאלוקיך אני ה'. לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך... לא תשנא את אחיך בלבבך...".
המשותף לכל המצוות הללו הוא הציווי "ויראת מאלוקיך", כלומר היחיד שיכול להעיד האם האדם נזהר ולא קילל חרש או שם מכשול בפני עוור או שפט בצדק בלא משוא פנים ולא שנא את אחיו בלבבו הוא האדם ואלוקים, אפשר לתאר את הציווים הללו כציווים אינטימיים - האדם בקרבו פנימה יודע את נגעי לבבו.
מצוות אלו יוצרות מגמה של נאמנות וזיקה כלפי ה', "ויראת מאלוקיך". זוהי המשמעות העמוקה לקדושה. בעולם הרחב רגילים לתאר נאמנות למנהיג או לקבוצה בהתנהגות מוחצנת או מעשית, אך במקרה הזה הנאמנות היא בשאלה איפה הלב שלך נמצא כאדם העובד את ה'. האם בזיקה כלפי אלוקים או בזיקה כלפי האינטרס האישי המצומצם. עצם הציווי מזמין את האדם בכל צומת כזו לשאול את עצמו איפה אני נמצא? למה אני מרגיש זיקה לעצמי או למשהו יותר גדול?
האם האדם עושה את חשבון הכדאיות – מה יצא לי מזה?! או שהאדם חושב עד כמה אני שייך ל.. וממילא איך הזיקה הזו תבוא לידי ביטוי.
גם הימים הגדולים שאנו בפתחם יכולים, באם האדם מוכן לקבל מהם, בירור של שייכות. הימים הללו מזמינים כל אחד להתבונן בתוך עצמו ולברר עד כמה הוא שייך לקולקטיב הנקרא עם ישראל. עד כמה הוא מוכן להצטרף ולהתמסר למסע המיוחד של האומה ולשאת בגאון את הייחוד הזה המבדיל ומייחד אותנו מכל העמים.
נעבור דרך יום הזכרון לשואה ולגבורה דרך יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה בואך יום העצמאות, יום שחרור ירושלים כשבתווך לג' בעומר, היום בו הפסיקו תלמידי רבי עקיבא למות עד בואך לחג השבועות, יום קבלת התורה במישור הלאומי. אלו ימים שכל אחד מהם מזמין בירור עד כמה ואיך כל אחד שייך ומרגיש זיקה פנימית לעם הזה.
הרעיון הזה שישנו זמן הנדרש לברור הזיקה של היחיד למסגרת היותר גדולה חיוני למעגל הזוגי. אפשר לראות את המערכת הזוגית כמערכת תועלתית בלבד ואזי השאלה שכל אחד מבני הזוג ישאל את עצמו כל הזמן היא, מה יוצא לי מהקשר הזה - זוהי תנועה מפרידה, תנועה שלוקחת כל אחד מבני הזוג מהמרכז אל הקצוות.
התוצאה תמיד נבחנת במבחן חיצוני - כמותי של מעשים שאפשר למנות ולבסוף מאד קשה לשמור על קשר כך לאורך זמן. אך אפשר להתבונן על הקשר באופן אחר לגמרי. אפשר לשאול עד כמה כל אחד מבני הזוג מרגיש זיקה ושייכות לקשר ומה יוצר את הזיקה והקשר הזה. זוהי תנועה נפשית אחרת לגמרי ופנימית מאד. מניסיון זהו תהליך של התרוממות מהסתכלות תועלתית להתבוננות פנימית. התבוננות כזו דורשת תהליך ויציאה למסע משותף שכל ניסיון וחויה משותפים בונים את השייכות והזיקה בין בני הזוג.
בימים אלו אני מציע להתבונן בשאלת השייכות והזיקה זה לזו. ולשתף האחד את זוגתו בתובנות, מה קושר כל אחד לזולתו ויוצר תודעת נאמנות וזיקה.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com