הפרשה שלנו פותחת את אחד הנושאים המרתקים בעולם הרוחני שלנו.
הפרשה מתארת מחלה שלא קיימת היום, מחלה רוחנית מחלת הצרעת.
חכמינו מאירים שהצרעת באה על עוון לשון הרע. לשון הרע זוהי לקות ביחס הנכון לחברה, לזולת.
הדרך בה התורה מצווה אותנו להתמודד עם התופעה היא בעזרת הכהן.
הכהן בא ומבקר את האדם, בוחן את המראה ומניח לאדם לראות מה יתפתח.
כאשר הוחלט שיש לאדם צרעת, הוא חייב לצאת מן המחנה לפרק הזמן עד שיתרפה.
כל התהליך הזה מביא את האדם לשנות את היחס שלו לחברה. יחסו לגבי סיפוק צרכים משתנה, הוא מסוגל להכיל איפוק ולדחות צרכים. זהו תהליך מורכב של עבודת המידות.
התורה מכוונת אותנו להתרומם ולהביט אל עצמינו ועל עצמינו מנקודת מבט חיצונית.
כאשר האדם חייב לחכות ולראות מה יתפתח, הוא על כורחו לומד איפוק, לומד להתבונן על מציאות חייו ממקום אחר.
כשאדם מורחק מהמחנה, הוא לבדו יושב בדד, הוא לומד את סוד הגעגועים.
געגועים מאלצים את האדם להזדכך ולברר לעצמו אל מי הוא באמת מתגעגע, לא לראות את המיידי, ה"כאן ועכשיו".
העיקרון הזה תקף לאדם ביחסו לחברה וביחסו לאלוקים.
גם במערכת הזוגית לא פעם בני זוג מגיעים למצבים שבהם הגבול הדק בין לראות את הזוגיות לבין לראות את עצמם מתערער.
כאשר בין בני זוג האחד רואה את עצמו בלבד ולא גם את טובת הזוגיות הזוגיות נפגעת, ישנם מתחים ותחושות קשות של פגיעה. רצון לסיפוק מידי של צרכים ומאווים בלי לראות איפה השני נמצא ומה עובר עליו.
במצב כזה יש צורך במעין גלות, ישנו צורך לחוש געגועים האחד לשני, געגועים לביחד. צריך להתבונן כביכול מבחוץ על המערכת.
הרבה פעמים שמעתי, שלמרבה הפלא מילואים עשו טוב לזוגיות.
לאחר זמן בני זוג נאלצו להתגעגע האחד לשני. הנוכחות והקרבה בין בני הזוג לא הייתה מובנת מאליו.
כך אפשר היה לבחון מה כל אחד מקבל מהזוגיות ולמה הוא מתגעגע ולא לשאול מה כל אחד מפסיד ובמה הוא יוצא מופסד מהזוגיות.
אני מציע לכל זוג לא לחכות למצב שיכפה עליהם ריחוק כגון מילואים בדי לעשות עבודה שכזו.
אני מציע לנצל כל הזדמנות כגון יציאה לעבודה וכד' לסוג זה של געגועים והתבוננות בזוגיות.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com