הפרשה שלנו היא התחלת המסע, מחד ישנה תמונה של רוממות רוח "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך...", אך מאידך מתחילות הנפילות.
הנפילה של המתאוננים, אותו האספסוף המתאווה לבשר ולבסוף הדיבור של מרים ואהרון אודות משה רבינו.
מקובלנו שכל נפילה של עם ישראל היא הזדמנות לתיקון ולעליית מדרגה בתחום מסוים.
התבוננות בשתי פרשיות מתוך מכלול הפרשה, תאיר יסוד גדול במסע העם אך גם במסע של כל זוג ומשפחה.
כאשר האספסוף מתאווה לבשר, התגובה האלוקית מפתיעה. ה' מביא את השלו אך באופן מוגזם, עד אשר יצא מהאף.
לכאורה, אם הרצון לבשר היה רצון שלילי מדוע להיענות לבקשה ולהגזים בה? היה מצופה שהתגובה תהיה אחרת, תבטא עד כמה הרצון עצמו הינו שלילי.
לעניות דעתי התורה מבקשת ללמד אותנו שעצם הרצון לבשר אינו רצון שלילי, אך ההגזמה, השמת הרצון הזה אל מול לחם נס המן, זוהי הבעיה.
הבלבול הערכי בין העיקר לטפל זוהי הבעיה.
יבוא השואל אם כך, מדוע לא להגיד את הדברים במפורש, מדוע לתת לעם לטעות כביכול ולקחת מן השלו, מדוע לא להזהיר את העם?
ישנה אמרה המופיעה בתלמוד: "אין אדם עומד על דבר הלכה אלא אם נכשל בו" כלומר, הטעות היא יסוד חשוב בלמידה העצמית.
ההתנסות היא שלב הכרחי בכדי לחוות למידה והתקדמות, העיקרון של הבחירה בין עיקר וטפל, האיזון הנכון בין תחומים הוא יסוד חיוני לעם בתחילת מסעו.
בהמשך הפרשה ישנו סיפור נוסף, על מרים הנביאה ואהרון הכהן הגדולים, אחיי משה רבנו, הנכשלים בלשון הרע במשה.
לכאורה איך האנשים הגדולים הללו נפלו בנפילה כזו?
אלא צריך להבין שאחיי משה הגדולים לא ריכלו על משה רבנו במובן הרדוד המקובל, כעיתונות צהובה.
הם דאגו למשה רבנו, איך יתכן שהוא נוהג כפי שהוא נוהג - עזב את אשתו ופרש.
אף על פי שכוונתם הייתה טובה, עצם הדיבור, החשד, הפרשנות שלהם - הייתה נפילה. הם לא נזהרו בלשונם.
הם לא הבדילו בין מעמדם למעמדו של משה רבנו.
ההכרה שכל דיבור ודיבור הוא משמעותי זהו לימוד חשוב מאוד לעם ישראל המתחיל במסע לארץ ישראל.
המודעות מהן הגבולות ל"חופש המידע" הוא חיוני ליצירת חברה בריאה ולעם שנולד.
העקרונות הללו נכונים לא רק במישור הכלל אלא אף במישור הפרט, הזוג והמשפחה.
לעיתים כאשר ישנם כעסים וויכוחים בין בני זוג, המסתכל מן הצד חושב שישנו וויכוח בין שניים שכל צד מתבצר בעמדה שלו בלא נקודת מפגש ביניהם.
אך האמת שכל אחד מבני הזוג משוכנע שעמדתו ונקודת הראות שלו היא צודקת ובלעדית, אין דרך אחרת.
אך אז ישנה חשיבות למבט כולל בכדי לברור מהו עיקר ומהו טפל.
כלומר, יכול להיות שישנו צדק רב בכל אחד מן הצדדים, אך ברגע נתון צריך לבחור בין עיקר לטפל.
לדוגמא. הגיע אלי זוג בין היתר על בסיס אי הסכמה באשר לנתינת צ'ופר לילדים.
הבעל טען שזה לא בריא, ומנגד טענה האשה שלפעמים מותר לתת משהו מתוק.
בהסתכלות נקודתית יש משהו מדברי הבעל כמו גם בדברי האשה.
אך בכדי להחליט איך לנהוג צריך לראות תמונה כוללת ולהחליט מה עיקר ומה טפל ולנהוג באיזון.
האשה פרשה לפני בעלה את "המחיר" שהילדים משלמים בכך שהם תמיד חריגים ביחס לחבריהם שלהם תמיד יש ולילדים שלהם אף פעם אין. וישנו "המחיר" שהם, ההורים עלולים לשלם בכך שנוצר מתח כלפיהם.
לבסוף, ההורים החליטו שהעיקר הוא הקשר הבריא עם הילדים.
לכן לפעמים במצבים מסוימים הם יתנו לילדים שלהם צ'ופר על אף שבאופן כללי זה לא שיא הבריאות.
זוהי דוגמא לראיה כוללת המאפשרת לנהוג באיזון על ידי הבחירה בין עיקר לטפל.
ההכרה בחשיבות הדיבור וסגנון הדיבור היא קריטית לקשר זוגי טוב.
כל מילה היא בעלת חשיבות ומשמעות. גם הדבר היפה ביותר, האמירה הרומנטית ביותר, אם יהיה עטוף בעטיפה לא מתאימה היא עלולה להיות אמירה הרסנית.
אך אמירה הנאמרת בהקשר נכון, במינון מתאים מתוך הערכה לבן הזוג יכולה לרומם את הקשר הזוגי עד לב השמים.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com