אמונה, שותפות ומה שביניהם

מבט זוגי ומשפחתי לפרשת בהר תשפ"ב
פרשת השבוע עוסקת ברובה בעניין השמיטה והיובל. לכאורה בימינו הנגיעה שלנו עם הנושאים הללו הוא רק בקניית פירות וירקות בשנת שמיטה. כאשר ישנו הצורך לבדוק האם חלה על הפירות והירקות קדושת שביעית או שיש היתר מכירה. התבוננות במצוות אלו מאפשרת מגע עמוק עם אותן המצוות בהיבטים נוספים.
בסיכום בירור עניין היובל מבטיחה התורה "ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח". בהמשך, התורה מבארת מה המשמעות של שמיטה, מה משמעות השמטת כל עבודת הארץ במשך שנת השמיטה.
מוסיפה התורה ועונה, באם ישאלו בני ישראל מה נאכל בשנה שלאחר השמיטה? הרי לא נוכל להכין את האדמה ולזרוע לשנה שלאחר מכן, אז מבטיחה התורה "ונתתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשתה את התבואה לשלש השנים". כלומר, התורה מבטיחה שפע בשנה שלפני השמיטה כך שספיק גם לשנה שלאחר השמיטה. נובע מכאן ששנת השמיטה והיובל הן מצוות שבכדי לקיים אותן עם ישראל צריך להיות במצב אמוני מאד גבוה הן בהשגחת ה' והן בעצמם שהם נוהגים כראוי, בכדי שיוכלו לשמוט ולהרפות מעיבוד האדמה.
המדרש מתאר מצב בו אדם לא מספיק מאמין בהשגחת ה' בשמיטה ומוכר את פירות השביעית כלומר לוקח בעלות על פרות השביעית שנחשבים הפקר ובמקום להרוויח הוא יורד מנכסיו ולבסוף נאלץ למכור את האדמה שלו ואף נאלץ למכור את עצמו לעבד.
המדרש מתאר עד כמה עוצמת האמונה היא המפתח ליכולת להרפות מאשליית השליטה ולקיים את מצוות השמיטה והיובל. עד כמה באמת היכולת לשבת לבטח בארץ אינה רק כתוצאה מפעולות שעושה עם ישראל אלא, כתוצאה משיתוף הפעולה בין עם ישראל להקב"ה שיתוף הפעולה הזה הוא "אמונה".
לאחרונה אני פוגש את המתח הזה בין שותפות אמונה והרפיה במפגש עם זוגות. המעניין שהמתח הזה הוא לא בזוגות בתחילת הדרך אלא דווקא באותם זוגות ותיקים עם ניסיון רב במסע הזוגי. הרבה פעמים המתח הזה עולה סביב הנושא הכלכלי וחלוקת התפקידים באותו ההקשר. אך כשמתבוננים  עמוק יותר מסתבר שהקושי הוא בחזון הזוגי, עד כמה כל אחד מבני הזוג באמת מוכן להיות שותף ומימלא להרפות ולסמוך על הזולת. מסתבר שלא פעם כל אחד מבני הזוג משוכנע שהחזון שלו, האמת שלו היא האמת הבלעדית ולכן הוא חייב לדאוג שדברים יסתדרו כפי שהוא רוצה לכן, לפי הבנתו הוא לא יכול להרפות ולתת לבן הזוג חלק בהתנהלות. לא פעם מתברר שבני הזוג לא העלו על דעתם לדון על הדברים היסודיים ולכן כאשר מתברר שישנם פערים הדבר גורר תסכול גדול, אכזבה וכעס. כאשר הנושא הוא כלכלי זה נוגע גם בתחושת הביטחון הקיומי ואז הקושי נעשה חריף וקשה שבעתיים. ישנם מקרים אף קשים מאלה כאשר דפוס הזוגיות שהתקבע היה שאחד מבני הזוג רצה לרצות את הזולת ולא נתן לאמת שלו לחזון שלו ביטוי ורק כשמגיעים מים עד נפש אז הפער מתגלה. הגילוי הזה נופל על ראשו של בן הזוג כהפתעה.
לכאורה התסריט הזה הוא קשה ולצערי הוא לא נדיר. אך אפשר למנוע אותו. ככל שבני זוג מתחילת הדרך ילמדו מהי שותפות נכונה. שותפות נכונה היא ראשית כל, היכולת לגבש "חזון" מתוך הקשבה עמוקה, כל אחד למקום של השני ממקום מכבד ומעריך. גם אם הדברים כל כך שונים בעיני המקשיב. הקשבה כזו מאפשרת להכיר ולהבין את הזולת. אך יתרה מכך היא מאפשרת ליצור מרחב משותף. במרחב הזה יש אפשרות לכל אחד מבני הזוג להרפות ולסמוך על הזולת כי דרכו ידועה. שותפות היא היכולת לתת לזולת בתחום מסויים את מלוא האמון והסמכות, אפשר לעשות את זה רק ממקום שמכירים ומעריכים את הזולת ודרכו. דו-השיח הזה על תפיסת עולמו של בן הזוג לא מסתיים כשמחליטים למסד את הקשר, אלא הוא צריך להתמיד לכל אורך הזוגיות. אי אפשר להגיד כל אחד לעצמו "אני מכיר אותו". זו אמירה לא נכונה ונגועה בהתנשאות. כי אנשים משתנים וממילא גם תפיסת העולם מתפתחת.
לכן ,בכדי לשמר את האמון ולפתח שותפות מתוך הרפיה בשליטה, חייבים כל הזמן לשמור על התקשורת הזוגית בהקשבה עמוקה על ה"חזון" של כל אחד. "להתאמן" בנתינת מקום לזולת מתוך אמון.
בהצלחה


אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com