הדברים הבאים נכתבים לפני תשעה באב, כולי תפילה שעד שבת אכתוב דברים חדשים.
מסופר במדרש איכה רבה סיפור מעניין מאוד: מעשה ביהודי שהיה חורש את שדהו בעזרת פרה, עבר ערבי ושמע את געיית הפרה החורשת.
שאל הערבי את היהודי מי אתה?
אמר לו, "יהודי אני".
השיב הערבי: "התר את מחרשתך והתר את פרתך".
שאל היהודי: "מדוע?"
ענה הערבי: "מפני שבית מקדשכם חרב".
בינתיים, הפרה שוב השמיעה את קולה וגעתה.
אמר הערבי: " אסור את המחרשה והפרה".
שאל היהודי, "מדוע"?
כאן מסיים המדרש.
הסיפור מאוד משונה, מי זה הערבי המסתורי? מה המסר שחכמינו רצו להעביר דרכו?
דמות הערבי במדרש לא פעם מסמלת דמות של אדם שכביכול יודע עתידות. בזמן בית ראשון בתפקיד זה שימש הנביא אך במקרה זה מדובר על "נביא" מצד הטומאה.
המסר שהקב"ה רוצה להעביר באופן נסתר דרך געיית הפרה והערבי קשור בחורבן ובתיקונו.
רגע החורבן הוא גם רגע הולדת המשיח - התיקון, נדמה לנו שחורבן זהו הסוף הכיליון, אז באים חכמינו ומבארים, נכון שמצב אחד ישנו חורבן גדול אך זהו תשתית למציאות גדולה יותר ועמוקה יותר.
חכמינו מאירים ש"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". כלומר, לוחות הברית ושברי לוחות הראשונים שמשה שבר מונחים יחד בארון הברית.
מה ערך שברי הלוחות? מדוע לשמור עליהם? מדוע לשמר את זיכרון החורבן? ומדוע לא להישאב לעשייה העכשווית?
מעבר לצער והכאב על מה שנחרב ואיננו, כל חורבן מהווה הזדמנות לברור עמוק ואמתי - מה באמת חסר?
כלומר, כאשר הבית נחרב, אמנם אין בניין אך האם רק בניין הפיזי הוא החסר? או שמא, הבניין היה ביטוי למשהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי.
שברי הלוחות מהווים את השאיפה, הרצון והכמיהה לקרבת אלוקים הרבה מעבר לכלים שלנו.
הכמיהה הזו בעצם מניעה תהליך שסופו יביא את התיקון, את הגאולה ובסיפור המדרש, את הגואל.
בכל חורבן צריך להבהיר על מה אבלים, האם על האתמול? או על המחר שעוד לא בשלו התנאים להגעתו?
הרעיון עמוק מאוד ויסודי ביותר בהקשר הזוגי ובייעוץ זוגי.
ישנם הרבה מצבים שזוג יכול לחוש צער וכאב על פספוס - מצב של "חורבן", מריבה המחריבה מצב רוח טוב שהיה, כמיהה להרחבת התא המשפחתי שלא התממש, פיטורין המשפיעים על המאזן הזוגי ועוד.
מצב כזה יכול להוביל בני זוג למרה שחורה, עצבות, מתחים וכד'.
זה מובן ולגיטימי.
אך צריך לרומם את המבט לראות מהו הדבר העמוק, אותה כמיהה כמוסה שהיא מקור החסר.
בדוגמאות שהבאנו בהיבט הבירור נראה כי הרצון לאווירה נעימה של חברות החסרה, הרצון למימוש הורות והמשמעויות שלה, בטחון כלכלי ועוד... תורמים לסוג בירור שיוביל זוג לצאת למסע לתיקון המצב.
פרשת ואתחנן פותחת בסיפור תחינותיו של משה רבנו להיכנס לארץ, אך לשווא.
הקב"ה ממאן לתת למשה להיכנס לארץ, אם כן מדוע משה רבינו משתף אותנו לדורות בתחינות השווא?
אלא שהערך הנצחי לתחנוני משה רבנו תורם להבנה על הקשר לארץ ישראל.
יהי רצון שנוכל לרומם את הכאב על החסר לכמיהה ולהשלמה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com