הפרשה שלנו פותחת בביטוי ייחודי - "צו". רש"י, רבי שלמה יצחקי זצ"ל שהיה מגדולי פרשני המקרא, מעיר שהביטוי "צו" מופיע בתורה בדבר שיש בו חסרון לאדם וכאשר ישנו צורך בזירוז, הן לשעתו והן לדורות.
מהו הצורך המיוחד בזירוז דווקא כאן?
בהמשך הפרשה מובאת ההדרכה בנוגע להקרבת קורבן עולה, קורבן עולה הוא קורבן העולה כולו על המזבח, הכוהנים אינם נהנים ממנו כמו שאף אחד אחר אינו נהנה ממנו. לעומת קורבנות אחרים, לדוגמא קורבן פסח שממנו נהנים בעלי הקורבן. קורבן העולה כולו עולה על המזבח.
על כן, התורה משתמשת בלשון המזרזת את עם ישראל ומדריכה אותו לא לעשות חשבון קטנוני אלא להיות זריזים.
גדולי החסידות ראו בקרבנות בכלל ובקורבן העולה בפרט ביטוי להלך הנפש ביחס לאלוקים, לתנועת נפש רוחנית ומאוד חשובה המתאימה גם לשבת המיוחדת שלנו הנקראת "שבת הגדול".
בהקשר לקורבן העולה התורה מצווה "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה". המשמעות לציווי הזה הוא שתמיד האש תלחש על גבי המזבח.
המילה "קורבן" מבטאת - קרבה והתמסרות, לא כתרגום בלועזית שמובנו אתנן סוג של תשלום. לכן ראו בקורבן עולה את שיא המוכנות של האדם להתמסר לקרבת אלוקים.
האש התמידית מבטאת את החמימות של הלב, לא קרבה הנובעת מתחושה של חובה בלבד אלא קרבה של חום.
אחד מגדולי הדור האחרון, הרב הוטנר כתב פיוט המבטא רעיון זה.
"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,
ולקורבן אקריב לו את נפשי היחידה".
הרב הוטנר מדגיש את הרעיון שהמזבח הוא לא רק בבית המקדש אלא בלב כל אחד.
האש הינה אש אשר מקרבת ומחממת את הקשר בין האדם לאלוקים.
לכן, בא קורבן העולה לבטא את ההתמסרות הגמורה של האדם לבורא - המוכנות של האדם להיות בבחינת "משכני אחריך נרוצה".
בתחילה צריך להיות נמשך, אך אחר כך אפשר להצטרף ל"נרוצה".
מהלך כזה אינו קל.
לא קל להשתנות מעמדה נפשית רוחנית של "להיות עצמאי" ולהפוך לעמדה של "נרוצה" - שותפות.
זוהי תמצית עבודת ה'.
הרבה מאוד שואלים מדוע זכתה שבת הגדול לשמה וישנן תשובות רבות אך אחת התשובות שייכת לעינינו לטיפול ולייעוץ הזוגי והמשפחתי:
בני ישראל יוצאים ממצרים רחוקים מאוד מקרבת אלוקים, ה' מזמין להם מצווה, ובה נצטוו לקחת את קורבן פסח ולשמור אותו ארבעה ימים עד ערב פסח.
הימים הללו הם בשביל "בלבבי משכן אבנה להדר כבודו" ובפני שאלות המצרים, ושאר אנשים לפשר מעשיהם, ישראל עומדים בלחץ ועונים בגבורה "זהו קורבן לה'". זוהי גבורה נפשית ורוחנית המבטאת קרבת אלוקים גדולה, ממש ה"צו".
הזדרזות - "צו" ו"אש תמידית".
מה לכל הרעיון היפה הזה וזוגיות?
המשכן האישי בא לידי ביטוי שלם בזוגיות.
הרמב"ם מביא כבסיס לזוגיות את הכבוד שבני זוג רוחשים זה לזה, הכבוד בא לידי ביטוי בהתמסרות הגמורה שכל אחד מבני הזוג מוכן להתמסר. התמסרות זו באה ממקום שכל אחד מבין שלבד הוא חסר מהותית ויחד הם הוויה שלמה.
ההתמסרות הזוגית היא מוכנות לוותר על האגו המפריד ולבנות תודעה של משהו משותף.
העובדה שבן זוג מבין ומרגיש עד כמה הוא מוכן לתת לבן הזוג "עד בלי די" ועד כמה חברו מוכן לתת לו בחזרה מעוררת תחושת ביטחון במערכת הזוגית.
בן הזוג שמח לתת ולהקריב כי כך הוא מתקרב, הוא אינו חש חסר אלא הוא מתמלא. זה לא קל, זה דורש הרבה עבודה משותפת, העבודה היא עבודה של אש תמיד.
ככל שבין בני זוג קיימים אש, חום הלב, הרבה כבוד הדדי והערכה אזי ישנה אפשרות לקרבה והתמסרות.
אך אם חס ושלום ישנה חשדנות, חוסר כבוד וחוסר הערכה כל הקרבה מעיקה ומפרידה.
ה"אש" היא עבודה תמידית.
צריך לעמול רבות כל הזמן על מנת לראות במה בן הזוג ראוי להערכה ולכבוד בכדי שאפשר יהיה להקריב "קורבן עולה" ולהגיע להתמסרות גמורה.
בהצלחה ושבת שלום ופסח שמח וכשר
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
