מבט זוגי ומשפחתי לפרשת שלח תשפ"ב
כדרכם של מסעות, קשיי הדרך מתחילים.
הקב"ה, בחסדו רוצה להביא את עם ישראל כמה שיותר מהר לארץ המובטחת אך עם ישראל לא מבין את המגמה האלוקית וכתוצאה מכך המסע מתארך למשך ארבעים שנה. כבר כמה פעמים עסקנו בבירור שהתגלה עקב הנפילה הזו של עם ישראל, כעת אני מבקש להתבונן במבט קצת שונה.
בספר במדבר המרגלים נקראים "תרים" ולא בכדי. ההבדל בין מרגל לבין תייר הוא שהמרגל מחפש את נקודות התורפה אך התייר מחפש את סיפור המקום, את ההפתעה את חן המקום על יושביו. משה רבינו נצטווה לשלוח תרים לראות את הארץ מה היא. כאשר הם חוזרים לכאורה הם נותנים דין וחשבון של מה שהם ראו אך לא נתנו את הסיפור של המקום. רגע לפני שישראל מחליפים את ההנהגה "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה", יהושע וכלב מביאים את נקודת המבט של תיירים אמיתיים. "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל...הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש."
יהושע וכלב בעצם אומרים לבני ישראל יש לארץ הזאת סוד, לא בכדי ה' מביא אותנו לשם, לא מתוך ראיה אנושית פשוטה שהרי אם כך לא היה צריך בשביל זה להיות תיירים אלא באים ככל עם הכובש שטח ומתרחב. ה' לא צריך לצוות - לראות את המקום כי אמות המידה הן אנושיות ורגילות. "האדם יראה לעיניים והאלוקים יראה ללבב". ה' מצווה להיות תייר בכדי לגלות משהו לא רגיל ומפתיע. זוהי התובנה שמצהירים יהושע וכלב. סוד הארץ לא מונח על פני השטח אלא בעומקה וממילא היא משקפת לנו לעם ישראל כוחות שלולי הארץ לא היינו מכירים בעצמינו. מה הקשר בין התיירים לחיי הזוגיות שלנו?
ישנו משהו מאד פרדוכסלי בבנית זוגיות, בתחילת הדרך כל אחד מבני הזוג רואה ובוחן את בן זוגו בעיניו ובעיני ליבו ולאחר שהוא מכיר אותו הוא בוחר בו כבן זוג.
כך לפחות נדמה לנו, אך תחת החופה פתאום מסתבר לבני הזוג שבמקום שנכריז שבני הזוג היקרים בחרו ובונים את הזוגיות שלהם אנו מכריזים "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". הקב"ה מחבר בין בני הזוג. המשמעות היא שהחוטים הנסתרים המחברים ביניהם הם יותר עמוקים מהראיה האנושית. כעת חייבים לצאת למסע של תיירים לאורך כל החיים המשותפים לגלות עד כמה הזולת הוא הארץ הטובה. להיות תייר זו עמדה נפשית, זו עמדה המוכנה לעמוד כנגד מציאות מפתיעה ולעמוד איתן להתאזר בסבלות ולהתבונן מהו ה"סיפור" של התופעה שנקראת הזולת.
להיות תייר זה ההיפך מלראות איך כל הציפיות התממשו או שלא, אלא לחפש את הדרך בה ה' מוליך אותנו ולאיזה עומקים. המבט הזה הוא נכון תמיד אך לצערי מתגלה רק בקצוות של החיים או בקצה החיובי מאד בהפתעות חיוביות או לא עלינו במקומות כואבים.
אתן שתי דוגמאות לכך: לאחר פטירת הרב אורי זוהר התבוננתי בכמה ראיונות שבהם השתתף, בהם סקרו את חייו, הוא הזכיר את הניסים שאיפשרו לו להתקדם במהלך התשובה שלו. אחד הניסים זו המוכנות של משפחתו ובעיקר של נוות ביתו ללכת אחריו לארץ לא זרועה. הרי זה היה יכול להיות אחרת.
לאחרונה אני נפגש עם זוג החווה קשיים גדולים עקב התדרדרות ביחסים ביניהם אחד מבני הזוג לכאורה נוהג בניגוד למה שהיה מוסכם בין בני הזוג, התנהגות לא מקובלת. מוכנות של בני הזוג להתבונן ולנסות להבין מה הסיפור חושף רבדים מפתיעים על עצם הקשר בין בני הזוג. נקודת המוצא שחיים זוגיים זו ההליכה יחד למסע של גילוי מתוך ידיעה שזו הארץ הטובה רק צריך לחשוף את הרבדים שלה. הדרך לצאת למסע הוא ללבוש עיניים שיש בהם הרבה שאלות וסקרנות, יש במבט מעט סימני קריאה וידיעות מקובעות והרבה מרחב.
לאחרונה קהילות ישראל למדו בפרק א' בפרקי אבות, שם מופיע "הווי דן כל אדם לכף זכות". כלומר המבט הוא העין הטובה המחפשת את הסוד של הזולת ולא מתבוננת עליו כחפץ ישן המעלה אבק. האתגר גדל ככל שנדמה לזוג שהם יחד הרבה שנים ומכירים האחד את השני.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com