מבט זוגי ומשפחתי לפרשת עקב
נדמה שכאשר קוראים את הפרשה היא לקוחה מכותרות העיתון של היום.
משה רבנו ממשיך בהכנה המנטלית לעם ישראל להקמת המלכות הישראלית, ההכנה שמכילה נקודות המלוות את עם ישראל עד היום, ברמה הפרטית - אישית, וברמה הכללית.
ננסה למנות כמה מהנקודות הללו:
משה רבנו פותח את הפרשה בכך שאם עם ישראל יפחדו ויטענו שהעמים היושבים בארץ "כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם".
התשובה היא "לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים".
הפחד משתק, מנתק את עם ישראל מראיית המכלול, לראות מה היה בעבר. עד כמה עם ישראל בעזרת ההשגחה העליונה, התמודד בהצלחה עם האויבים.
הראייה הזו צריכה להביא אומץ וגבורה, לא לפחד.
בהמשכה של הפרשה משה רבנו מוסיף ומנבא "ונשל ה' אלוקיך את הגויים האל מפניך מעט מעט ..." תהליך הכיבוש והניצחון על הגויים יתרחש לא בפתע פתאום, אלא כתהליך בכדי שעם ישראל יוכלו להפנים את התהליך, את הניצחון בעזרת ההשגחה העליונה.
חייבים לעבור תהליך, לאט לאט מתקדמים לקראת המטרה, שינוי, הוא תהליכי.
כאשר עם ישראל ינצח את האויבים, מזהיר משה רבנו ".... לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו..".
עם ישראל צריך לדעת מה העיקר ומהו הטפל. העיקר הוא להקים בארץ ישראל ממלכה המגלה את ייחודה הרוחני של הארץ, לא עוד עמק סיליקון, כסף וזהב.
בהמשך הפרשה משה רבנו מזכיר לבני ישראל את התקופה במדבר, התקופה שבני ישראל אכלו מן, משה מתאר את הנס הזה כניסיון, "למען ענותך לנסותך". המן הספיק רק לאותו היום, בסוף היום המקרר נשאר ריק.
הניסיון הוא להמשיך להאמין שיהיה מן גם מחר. משה רבנו מלמד אז ולדורות, התגברות על קושי מגבשת ומחזקת ומנביטה את הכוחות באומה.
תוצאת אותה האמונה שהתגבשה במהלך השנים מביאה לתובנה ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה יחיה האדם".
מכאן הדבר הטבעי הוא "ואכלת ושבעת וברכת", היכולת לשבוע - להעריך את השפע ולהודות. הראיה הרחבה שלא הכל תלוי בכוחם של עם ישראל, ישנה צלע שלישית ההשגחה העליונה.
נדמה שעצות אלו היו נכונות אז ונכונות לא פחות היום במישור הלאומי ובמישור הפרטי ואפילו במישור הזוגי.
הרבה זוגות בתחילת דרכם נתקפים בחששות ויש אף בחרדות, "איך יהיה? ומה יהיה?".
פחד לא מועיל ולא בונה ולעומתם, חשש ודאגה מביאים להתבוננות מושכלת, אך לא חרדה.
ההתבוננות המושכלת צריכה להביא זוג לראייה יותר רחבה, לראות שיחד עם ההשתדלות של בני הזוג יש יד נעלמת, יד ההשגחה העוזרת ומלווה. מבלעדי שכינה לא היה אף זוג מצליח.
לאחר ההכרה הזו חייבים להבין שזוגיות היא מסע תהליכי, שום דבר לא משתנה ברגע אחד.
לפעמים לאחר מריבה מגיעים לתובנות ולהסכמות מסוימות, הציפיה ששינוי יהיה מידי היא טעות. ישנו תהליך, שינויים הם הדרגתיים.
הרבה פעמים שגרת החיים והמירוץ היום יומי עלולים לבלבל בין עיקר וטפל.
לא פעם אני פוגש זוגות הנמצאים במשבר בעקבות שחיקה בחיים הזוגיים, בירור קצר מעלה שהסיבה היא התמכרות לעבודה.
כששואלים מדוע ישנו צורך כל כך גדול לעבוד?
התשובה היא כדי שיתאפשר לעשות מה שרוצים גם ברמה הזוגית. התבוננות קצרה מעלה שמרוב ההשקעה בעבודה כבר כמעט ואין זוגיות - ו"מה הועילו חכמים בתקנתם".
מהו העיקר ומה הוא הטפל? תמיד צריך להשקיע זמן ומאמץ לברר מהו העיקר ולדבוק בו, אף על פי שבראיה קצרת הטווח העיקר מסתתר ולא ניכר ומקובל.
ולבסוף כל זוגיות לא יכולה להתקיים לולי ישנה יד נעלמת המחזקת ותומכת בה, יד ההשגחה.
על כן, צריך להוקיר ולהודות תמיד לאותה יד נעלמת. כך בביטחון לא נופלים חס ושלום ל"כוחי ועוצם ידי עשו החיל הזה".
קצת הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא מכניסה את המערכת הזוגית לפרופורציה נכונה.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com