כשמתבוננים על המרד שמנסים לעורר קרח ועדתו בסיוע דתן ואבירם, בני ראובן, אני נזכר בסיפור הילדים פיטר-פן.
נחזור לסיפור הילדים, וונדי מגיעה מתוך חלום אל ממלכה קסומה, שם היא פוגשת את לוחם הצדק פיטר פן הנלחם עם נציג הרשע - קפטן הוק. לכל אורך הביקור של וונדי בממלכה הקסומה ארץ "לעולם לא", פיטר פן מהתל בקפטן הוק וחוזר חלילה.
אך לקראת בוקר מכריזה וונדי שרצונה לחזור לחיים האמתיים. פיטר פן מנסה לשכנע אותה להישאר בממלכה הקסומה הדמיונית.
בפרשה שלנו ישנן ציפיות מאד ברורות לקרח, לדתן ואבירם, הם מצפים למעמד ולגדולה. יש לציפיות הללו היגיון פנימי. אך הציפיות הן פרי מחשבתם של קרח, דתן ואבירם בלבד.
משה רבנו מנסה להביא אותם להתבונן על המציאות, על הטוב שיש להם, אך זה לא עוזר. משה רבנו מנסה להסב את תשומת הלב לשליחות שיש להם, אך זה לא מצליח להבקיע את אטימות ליבם, הם כלואים בתוך עולם הציפיות שלהם המבוסס על דמיונם בלבד.
העולם נחלק לשניים אלו המרגישים שהם חיים מתוך תחושת קיפוח - הם אינם "מקבלים" מהחיים את מה שראוי להם לקבל על פי דעתם. ומצד שני לאלו השמחים בחלקם, המוצאים משמעות ותוכן בכל מקום בו הם נמצאים.
בפרשה שלנו מונח יסוד חשוב מאד, יסוד המאפשר לצאת מ"מפלגת המקופחים" ולחיות בתחושה של סיפוק ושמחה.
השאלה שאדם וקבוצה צריכים לשאול את עצמם היא לא "מדוע זה מגיע לי?!" אלא "במה אני יכול למלא שליחות?"
העמדה הנפשית - "מגיע לי" מתבססת על הנחת יסוד וציפייה שישנו משהו מסוים ומדויק המתאים לנו בדיוק וכל דבר אחר אינו כך.
אך אם אדם מוכן להשתחרר מאותן הציפיות שלרוב הן רק שלו ולשאול, "מהו התפקיד שלי? מהי השליחות שלי?" אזי כל תפקיד שבו האדם יחוש שהוא ממלא ישמח אותו.
השליחות היא לא מה שהאדם אומר לעצמו, אלא מה המציאות תובעת ממנו.
גדול ישראל היה חותם את מכתביו "עבד לעם קודש בארץ הקודש".
אם קרח היה שואל את עצמו "מהי השליחות של עם ישראל? מהי השליחות שהקדוש ברוך הוא מטיל עלי", הוא לא היה חוטא ונבלע באדמה.
הרבה מאד מהקשיים ברמה הזוגית נובעים מהתחושה שבני זוג או אחד מבני הזוג מרגישים מקופחים, הם אינם זוכים למה שהם חשים שמגיע להם.
פעמים רבות התחושות הללו נובעות מפני שישנן ציפיות שמנותקות מהמציאות, הן מהמציאות האובייקטיבית והן מהסובייקטיבית.
ראשית, חיוני לדבר ולשתף את הציפיות של כל אחד מהמקום שלו, בציפיות של כל אחד מעצמו ומהזולת וכמובן מהזוגיות.
כך יהיה ניתן להבין אם למחשבות ולהרהורים הללו יש "אחיזה בקרקע" או שמא הם תלויים בדמיון האישי של כל אחד בלבד.
אך מעבר לכך, זוגיות היא מערכת יחסים דינמית, היא מתפתחת כל הזמן כמו שאנשים משתנים, לכן הכרחי שבני הזוג יבררו וישאלו את עצמם: "מהי השליחות של כל אחד במערכת הזוגית?".
ככל שבני הזוג יחיו מתוך תחושה כזו הם יהיו פחות בעולם הציפיות הדמיוני שלהם ויהיו קשורים יותר למציאות.
כדי שבני זוג יוכלו לשמוח בזוגיות חובה עליהם להעריך את המאמץ שכל אחד עושה בכדי למלא את "השליחות" האישית והזוגית.
כך יוכלו לקבל הארת פנים בניסיון למלא את מה שצריך ולא להישאב לעמדה של ה"מקופח".
הפסוק אומר "עולם חסד יבנה" מידת החסד מביאה להתבונן ב"מה צריך כעת?" ולא ב"מה מגיע לי".
"מגיע לי", זהו צמצום העולם למושגים האישיים של כל אחד, "מה צריך" זו היפתחות למציאות כפי שהיא, מציאות שאינה כלואה בעולם מדומיין.
אני מציע לכל זוג לשתף בציפיות האישיות של כל אחד מעצמו ומהזוגיות, שיתוף שכזה מקרב בין בני הזוג.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com