מבט זוגי ומשפחתי לפרשת חוקת תשפ"א
מהפרשת השבוע הקודמת, פרשת קורח לפרשת השבוע, פרשת חוקת, נדמה שבסך הכל עבר שבוע...אך מבחינת כרונולוגיות זמני האירועים, עוברות שלושים ושמונה שנים.
כעת עם ישראל נמצא בשנת הארבעים. בשנת הארבעים כמעט ומתחוללת מהפכה כאשר מרים הנביאה נפרדת מעם ישראל ולפתע אין מים: "...ויקהלו על משה ועל אהרן", התורה משתמשת באותו הביטוי כפי שהשתמשה בפרשת קורח וכפי שהשתמשה בפרשת במרגלים.
ישנה כמעט הפיכה כנגד משה ואהרון. המתבונן מהצד לא מבין את עם ישראל?!
אחרי כל כך הרבה שנים שבהן באה לידי ביטוי השגחת ה' על עם ישראל בתיווך משה ואהרון, מגיע עם ישראל עד כדי רגע לפני הפיכה. מה בעצם קורה כאן?
יתרה מכך תגובתם של משה ואהרון מפתיעה – הם נופלים על פניהם, אין התרעמות מעצם התלונה של העם.
משה לוקח אחריות, משה מקשיב לדבר שמעבר לתלונה עצמה.
למעשה משה רבנו שומע שפטירתה של מרים, מעוררת תחושה של חוסר ביטחון אצל עם ישראל וכל שכן כאשר אין מים לשתות. משה מבין שכעת יש צורך לעורר שוב את תחושת הביטחון והאמון בין ההנהגה ובין עם ישראל.
המהלך האסטרטגי בו פעל משה רבנו, הוא מהלך נצרך לא פעם ביחסים הזוגיים וביחסים המשפחתיים כאחד. לא פעם ילדים שוטחים טענות בפני הוריהם, לא פעם ישנה הטחות אשמה בין בני זוג כשלמעשה ישנה טענה עמוקה יותר שמסתתרת מאחור. יש צורך בהקשבה עמוקה בכדי להבין את מה שנמצא מאחרי הקלעים כך גם יהיה אפשרי לתת מענה הולם לאותם פערים.
מענה נכון ומתאים יכול לשקם אמון ולהמציא בטחון בקשר.
אקח דוגמה מחיי היום יום, כזו שמוכרת לכולנו: פעמים רבות כשהילדים חוזרים מבית הספר, הם ניגשים למקרר ומחפשים משהו לאכול. לאחר חיפוש הם מכריזים "אין מה לאכול בבית הזה".
לרוב ההורים יודעים שהבית מלא בכל טוב, אז למה הילד התכוון?
הילד התכוון למה שהוא עמוק יותר, הוא התכוון לכך שהוא לא רוצה בהכרח אוכל אלא וייתכן ומדובר בתשומת לב ולעיתים הוא אינו יודע איך לבקש זאת.
כך גם בין בני זוג, פעמים שאחד מבני הזוג מטיח בשני משהו אך למעשה מתכוון לדבר אחר. הסיבה שה"קצרים" הללו מופיעים היא מפני שכל אחד מבני הזוג מדבר בשפה פנימית אחרת. לא רק שהוא מדבר בשפה אחרת הוא גם מצפה שבן הזוג יבין מהי הכוונה האמיתית שמסתתרת מאחור. הציפייה הזו עצמה היא סימן לקשר עמוק בין בני זוג אך היא לא יכולה להתממש. בני זוג הם ישויות נפרדות וממילא הם אינם נביאים. בזוגיות התכנים מוכרחים להיות מדוברים. המציאות הזו יוצרת קושי ואתגר גדול. היא דורשת מיומנות גדולה להקשבה, לא רק לתוכן המילולי הגלוי אלא ובעיקר לתוכן הפנימי, אותו תוכן שחבוי בין המילים והאותיות, לאנרגיה הנמצאת ככתב הלבן מתחת לאותיות.
איך עושים זאת? .....
לפני מספר שנים הגעתי הביתה לאחר יום עמוס ואינטנסיבי מאוד, הייתי עייף מאוד. כשנכנסתי לפתח הדלת שאל אחד הילדים, "אבא למה אתה כועס?".
ברגע הראשון לא הבנתי את השאלה מפני שלא כעסתי, במקום לענות "אני לא כועס" ובזה ליצור מיני קונפליקטים, שאלתי "למה אתה חושב שאני כועס?".
התשובה שלו למדה אותי המון.
"אתה נראה כאילו אתה כועס". הסברתי שאני מאד עייף ואולי זה נראה כך אך אני לגמרי לא כועס. הבנתי מתוך השאלה עד כמה רק מבט הפנים חשוב לילדים עד כמה הם רגישים אליי.
אילו הייתי משיב לתוכן של הטענה שלו הייתי מפספס את המתנה שהוא בעצם נתן בלי משים.
בין אנשים קרובים התקשורת מתחת לפני השטח הרבה יותר משמעותית מאשר זו שעל פני השטח. כדי להאזין לה חייבים להתבונן בעין טובה, לנטרל את הפרשנויות ולחתור אל מה שיש מתחת לפני השטח. הקשבה כזו לא רק מעניקה רובד אחר למקשיב, אלא מאפשרת גם למשמיע להקשיב לעצמו.
הקשבה היא אינה ההקשבה הרגילה שאנו משתמשים בה בשיחה שגרתית אלא דבר שנלמד ומתורגל.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com