ערב פסח תשפ"ב
השנה כמו בשנים עברו אני עסוק בהתבוננות על הדרך בה אפשר לקיים "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים", כלשון הרמב"ם. איני מתכוון למישור ההלכתי, אלא במישור המהותי. איך נצא מן המיצרים שאנחנו מוקפים בהם, ובייחוד במישור הזוגי.
"תפס אותי" השנה מעמד בדיקת החמץ. כולנו רגילים לצטט את האדמו"ר האחרון של חב"ד שאמר "תחשוב טוב יהיה טוב". אך בבדיקת חמץ אנחנו עוסקים בדבר השלילי – בחמץ, זה הופך להיות מושא החיפוש, מדוע לעסוק בשלילה. לדוגמה בחג החנוכה התנועה הנפשית היא בדיוק הפוכה "מעט אור מגרש הרבה מן החושך".
ישנם שני סיפורים שכתב רבי נחמן מברסלב הנוגעים בסוגיה זו, נלמד מהם כיוון.
הסיפור הראשון נקרא,"מנורת החסרונות". בסיפור מופיע בן שהסתובב בעולם במשך זמן מה, וכשמגיע הבן בחזרה לביתו הוא מבקש מאביו לכנס את כל בעלי האומנות כדי להראות להם מנורה מיוחדת שעשה. הבן אף מגדיל ואומר לאביו שהוא הכין את המנורה בצורה מיוחדת מאוד. משפט המפתח בסיפור הוא,"ועשיתי מנורה זאת מחסרונות לבדם. להראות לכולם שאין להם שלמות, ויש לכל אחד חסרון. כי מה שיפה בעיניו הוא חסרון בעיני חברו אבל באמת אני יכול לעשות כתיקונו. אם היו יודעים כל החסרונות והנמנעים של הדבר, היו יודעים מהות הדבר אף שלא ראו אותו מעולם". במילים אחרות, כאשר אדם שם לב לחסרון אצל עצמו או אצל האחר, הדבר ביחס למה שהתודעה שלו מחשיבה כדבר הרצוי. החזון תמיד גדול יותר מהמציאות והוא מוביל את המציאות.
הסיפור השני הוא הסיפור הידוע בשם "העני והמרגלית" את הסיפור הזה סיפר רבי נחמן בהקשר לפסח. בסיפור מופיע עני מרוד שהתפרנס מחפירת טיט כאשר באחד הימים הוא מגלה אבן טובה ויקרה ואין לו או למי מהאנשים בעירו מושג לגבי שוויה. לכן הוא עושה מאמץ לנסוע ללונדון שם יודעים מה שוויה ומשם הסיפור ממשיך ומתפתח.
לעיתים אדם כלוא בצורת חשיבה מסוימת, בהלך חיים מסוים והוא אינו יכול כלל לדמיין מציאות אחרת. מעין לדבר עם אדם הנמצא בכדור הארץ על חיים במאדים. מבחינתו זה חסר משמעות. לדעת רבי נחמן בכדי לצאת לחירות מכבלי המחשבה, צריך תחילה להתאמץ ולהתגבר על דבר פנימי אצל האדם ובכך לפרוץ את קירות התודעה - להיות בן חורין זה לא לדקלם או לאחוז באבן יקרה שאין לך מושג מה שווייה ומה המשמעות שלה.
שני הסיפורים האלו נותנים כיוון אחר למושג חירות. העיסוק שלנו בחמץ הוא בעצם החמץ, הוא העיסוק "בחסרון", בכדי לגעת בשלם הנמצא בתודעה שלנו. כאשר אנחנו מחפשים את החמץ ומתעסקים בפרטים הקטנים, אנחנו למעשה מתעסקים עם הנאמנות למה שה' ביקש מאיתנו, זהו השלם, אותו החזון שמאיר את החג. וזו כמובן עבודה גדולה, כי ברירת המחדל של כל אחד מאיתנו היא לעשות ולהיות במה שמתאים לנו באופן מאד אגואיסטי.
כך גם במישור הזוגי, פעמים רבות ובמיוחד לפני אירועים מיוחדים, כגון חגים, מתעוררים הרבה מתחים והקפדות בין בני הזוג. אם מתחים אלו נובעים מעין רעה זה מסוכן למערכת הזוגית. אך אם אותם המתחים, אותן ההקפדות והחסרונות מבאים את בני הזוג לגעת בחלום שלהם ובחזון שלהם, זה מאד חיובי.
אך כאן צריך מאד להיזהר שלא יווצר מצב בו החלום הוא של אחד מבני הזוג, אלא הבירור צריך להיות של שני בני הזוג. אני מציע לנצל את ההכנות לחג לא רק לעבודה המעשית, אלא לנצל את המתחים לבירור משותף מהם הציפיות המשותפות היושבות מתחת לפני השטח ביחס למתחים. הבירור הזה הוא עמל אמיתי ולא דיקלום של אמירות גבוהות מעין אותה האבן של העני המסיפור. מתוך עמל משותף אפשר לפרוץ את הכבלים התודעתיים ולצאת לחירות.
חג שמח וכשר
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com