לצאת ממצרים...ומהמיצרים האישיים והזוגיים

מבט זוגי ומשפחתי לערב פסח תשפ"א
חג הפסח הוא חג החירות. בכל שנה חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים, מהמיצרים שיש לו, כל אדם והמיצרים שלו.
הפעם אעסוק בשני מיצרים המטרידים אותי ולמען האמת, הם מטרידים לא רק אותי, אלא את רוב האוכלוסיה, "מיצרי הכעס והקפדנות".
ישנם אנשים השואלים לא פעם האם כל הדקדוקים וההלכות הם כוונת המכוון? כל המנהגים וההגבלות, הם כוונת המכוון?
התחושה העולה אצל חלק מהאנשים היא כעס וכל התחושות המתלוות לכעס זה, מירמור והקפדה על עצם ההגבלות. איך משתחררים מתחושות אלו?
האתגר הגדול שחג הפסח מציב בפנינו הוא, שהחג מביא את האדם לקצה ומזמין אותו לשינוי. השינוי מתחיל משינוי מחשבתי, תודעתי ולאחר מכן השינוי עובר לעולם המעשה.
השינוי המחשבתי שחג הפסח מזמין הוא התודעה שהפרט שייך למישהו הרבה יותר גדול מעצמו. ככל שהאדם דן את המציאות מתוך מבטו הקטן,  כך המציאות תראה לו משונה ומוגבלת. אך אם אדם מוכן להתרומם למבט רחב יותר המשייך אותו למשהו גדול יותר, המגבלות מקבלות הקשר אחר. החופש האמיתי הוא היכולת להיות גמיש בהתייחסות אל המציאות, לא להיות עבד לאתמול אלא מוכן להווה. המחשבה הזו תופסת אותי בעיקר לאחר השנה המטלטלת שכולנו עברנו. המדד שאדם באמת חופשי הוא עד כמה האדם שמח ולא ממורמר.
העיקרון הזה נכון במיוחד בהוויה המשפחתית. ככל שאדם נתפס בטפל בחג הפסח הוא עלול להפוך את עצמו ובני ביתו עבדים לטפל. המשפחה והזוגיות היא מציאות מתהווה בכל רגע ולא התקבעות לדפוסים מקובעים.
אם אדם ישכיל לתקן את מידותיו, הוא יראה את ההזדמנות לראות את ההשתדלות של כל אחד מבני ביתו.
כל אחד משתדל להשתייך לפי מידותיו. כך בבנים בהגדה יש לכל אחד את המתנה שהוא מעניק לעורך הסדר. אפילו הבן הרשע בעצם השאלה הקנטרנית שלו מבטא באופן נסתר את רצונו להשתייך.
לסיכום, חג הפסח הוא ההזדמנות על מידותינו בכדי לעזור ולפרוץ את מגבלות ההרגל לעסוק בעיקר ולא בטפל. ההזדמנות להשתייך למשהו גדול המתהווה כעת ולא לאחוז במה שהיה נכון אתמול.
יהי רצון שנזכה לצאת מהמיצרים של עצמנו ולראות את עצמנו כאילו אנו יוצאים לגאולת עולם.
חג שמח
 


אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com