מבט זוגי ומשפחתי לפרשת פנחס תשפ"ב
פרשת השבוע מתארת מצב בו עם ישראל נמצא ערב הכניסה לארץ המובטחת. בפרשה משה רבינו מקבל את ההנחיה על הדרך בה עליו לחלק את הארץ לשבטים השונים.
המעניין הוא שצורת החלוקה הזו כל כך שונה מהמקובל לאותה התקופה, ואף שונה מהמקובל בימינו, הצבא הכובש הופך להיות אדוני הארץ. אלא הקב"ה מנחה על חלוקת הארץ על פי מפתח מאד מיוחד, מחד לכל שבט לפי גודלו ומאידך לפי גורל.
בפרשה נראה שמתאחדות שתי מגמות המשלימות זו את זו. מחד הצורך הארצי הנובע מהחיים המציאותיים, כאשר כל שבט מקבל נחלה בהתאם לגודלו ומאידך על פי הגזרה השמימית – על פי הגורל.
בתוך ההוראה של ה' בדרך חלוקת הארץ מגיעות בנות צלפחד ותובעות נחלה לכאורה שלא על פי המפתח האמור. היינו מצפים שמשה עבד ה' ידחה אותן מתוך נימוס ותקיפות שהרי זו לא הוראת המפתח האלוקי.
לעומת זאת, משה רבינו מזהה שיש פה בעיה אמיתית והשאלה המתעוררת מלמטה מופנית באופן מיידי כלפי ה'.
ברצוני להתבונן דווקא במעשה בנות צלפחד ופחות בתשובה האלוקית. מניין הגבורה והתעוזה של בנות צלופחד בבקשתן? ובמיוחד שיידוע על פי חכמינו שאביהן מת מתוך חטאו.
הקשר בין פרשות בלק לפרשת פנחס הוא עמוק ומופלא. בלעם בעצתו מנסה למחוק את הייחוד של עם ישראל, הוא מעוניין שיילדי ישראל לא ידעו מי האבות שלהם ולאיזה עם הם שייכים - טשטוש הייחוד הישראלי. התגובה למהלך הזה היא לא רק ענישת המדיינים - מדייניות, ולא רק ענישת נשיא שבט השמעוני וכל אלו שנפלו לחטא, אלא גם פקידת עם ישראל לשבטיהם על פי משפחותיהם. כלומר, יש לכל אחד את השורשים שלו בלעדיהם הוא תלוש וחסר משמעות.
אחר כך החלוקה של הארץ באה להצהיר לעם שלכל אחד יש שורש ומקום בעולם, כל אחד מישראל הוא אינו תלוש, לא בהקשר המשפחתי ולא בהקשר המקום. יש לעם ישראל שורשים - זהו ערש קיומנו.
בנות צלפחד הבינו את העיקרון הזה ולכן מתוך ההכרה הזאת הן מסרו את נפשן כך שלא תאבדנה את המקום שלהן בתוך שבטיהן.
הרעיון העמוק הוא שלכל אחד יש את השורשים המעצבים אותו ושהקשר לשורשים הללו הוא קיומי. הרבה פעמים הן בחיי הפרט ובמיוחד בחיים הזוגיים יש תנועה לברוח מאותם השורשים. ההתמודדות עם השורשים והתכנים הבאים יחד איתם לא תמיד פשוטה, ואף פעמים כואבת. לכן בוחרים לברוח מהם או להתעלם ממנה. הבריחה מהשורשים תמיד גובה מחיר כבד, מחיר אישי ומחיר זוגי.
היכולת לראות את השורשים של כל אחד מאיתנו ושל בני הזוג יחד מאפשרת את האפשרות לבחור במה נכון להזדהות וממה להרפות ולתקן.
היכולת להיות קשור לשושלת גדולה נותנת המון יציבות ובטחון ובנוסף אחריות במה ואיך להמשיך את השורשים הללו הלאה.
לדוגמה מני רבות מחדר הטיפול: הגיע אליי זוג שהטענה העיקרית של האישה שהיא אינה חשובה בעיני בעלה, שהוא אינו מכבד אותה ושהוא מקבל אותה כמובנת מאליה.
בירור קצר העלה שהאישה חשה שהיא אינה זוכה להערכה על כל פועלה כי היא לא שומעת מילה של תודה מצד בעלה - יום הולדתה הוא עוד יום שגרתי וכו').
התבוננות בשורשים התרבותיים של כל אחד מבני הזוג העלה שכל אחד מהם גדל בסביבה כל כך שונה. האשה גדלה בסביבה מאד חמה ומפרגנת לעומת בעלה שגדל בסביבה מאד תכליתית ומאופקת ההכרה הזאת פתרה את התעלומה, כך הובן מדוע הבעל היה כה תכליתי ולא מפרגן אך מעבר לכך אפשר לבני הזוג לבחור ממקום מכבד איזה שורשים הם רוצים להמשיך "להשקות" ומאיזה הם רוצים להרפות ולשנות קצת.
ההתנהלות של הבריחה מההתבוננות בשורשים שלנו כי ההתבוננות הזו פעמים מעלה כאבים או מציפה קושי היא לא נכונה. יש לנקוט בגישת בנות צלפחד ולהתבונן מאין באנו וממילא לאן אנחנו כזוג רוצים להמשיך. לעיתים אין כלים איך לעשות זאת. אני ממליץ לגשת לייעוץ ולעבור תהליך בליווי מקצועי.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com