מבט זוגי ומשפחתי לפרשת תרומה תשפ"א
הפעם אחרוג ממנהגי ואעסוק בענייני דיומא, בענייני חודש אדר וזכירת עמלק.
חכמינו הורו "משנכנס מרבים בשמחה". איך אפשר להרבות בשמחה? הרי השמחה היא רגש, כאשר הוא נמצא הוא נמצא וכשהוא איננו?!
ההבנה של דברי חכמינו קשורה למשנה בפרקי אבות המשנה בפרקי אבות מבחינה בין תלמידי אברהם אבינו לבין תלמידי בלעם הרשע. תלמידי אברהם אבינו יש להם עין טובה לעומת תלמידי בלעם הרשע שיש להם עין רעה. ההבדל הוא בכך שמי שיש לו עין טובה מתמקד במה שטוב ויפה במציאות. הוא אינו מתעלם ממה שחסר אך המיקוד הוא על מה שיש, שקיים וזה טוב. לעומת בלעם הממוקד במה שחסר על הביטוי "יודע דעת עליון" חכמינו ביארו יודע את שעת הכעס האלוקי.
רבי נחמן מברסלב ביאר: שההפך משמחה זו עצבות ומהי עצבות "עצבות הוא כמו מי שהוא בכעס וברוגז כמי שמתרעם ומתלונן עליו יתברך, חס ושלום, על שאינו עושה לו רצונו". (השתפכות הנפש). כלומר, להרבות בשמחה זוהי מציאות בה האדם באופן בחירי מחליט להיות ממוקד במה שיש לו, מאשר במה שאין.
חודש אדר הוא החודש בו לרוב אנו נמצאים בשיא החורף, בחוץ הכל נראה אפור, העצים בשלכת, כאילו אין חיים. דווקא במצב הזה האדם נדרש להעמיק את המבט ולראות את מה שיש ולא את מה שאין . לזה מתכוונים חז"ל "להרבות בשמחה" רק מתוך מבט כזה אפשר אח"כ לתקן את כל מה שלא מושלם במציאות.
בעת יציאת מצרים לאחר קריעת ים סוף עם ישראל מתלוננים שאין מים, לכאורה לגיטימי. אך משה רבנו מזהה שהבעיה היא שהם מנסים את ה'. התורה מתארת את זה באופן חריף "היש ה' בקרבנו אם אין". כלומר, בני ישראל רואים את חוסר המים כביטוי לכך שחלילה ה' עזב את ישראל. התורה מתארת את המצב בו היו עם ישראל טרם מלחמת עמלק כך "ולא ירא אלוקים".
הזיכרון שאנו מצווים הוא לא רק לזכור את הניצחון על עמלק, אלא את האיסור להתמלא בספק, האם יש ה' בקרבנו אם אין.
הזיכרון הזה מתמצא באופן מלא בפורים, כשאנו שמחים על עצם היותנו, על הטוב שבנו לפני שהטוב הופך להישגים ומעשים.
הרעיון של "להרבות בשמחה" קיומי והכרחי למערכת הזוגית. פעמים רבות אני פוגש זוגות שנמצאים יחד שנים והם אינם שמחים. בטנו של כל אחד מהם מלאה על השני בטענות שונות. הטענות נכונות, אך הם שכחו שאפשר להיות מלאי אכזבה רק אם בבסיס ישנה ציפייה לזוגיות אחרת. רק אם בשורש הקשר ישנה אמונה שאפשר אחרת. האמונה הזו חייבת לבוא לידי ביטוי בהתמקדות במה שיש בין בני הזוג. זו המשמעות - להרבות בשמחה. המיקוד הוא בדברים הכי פשוטים שאינם מובנים מאליהם. כאשר במערכת הזוגית מרבים בשמחה, מתמלאים בעין טובה על המציאות, מחצינים פחות רגש של כעס ורוגז על מה שחסר, ויש כוחות נפש ואמונה לנסות לשנות את מה שחסר. ככל שבני זוג ימלאו פיהם בהודעה על מה שיש בחיים, החיים יהיו צבועים בצבעים בהירים ושמחים. זה לא מטשטש את מה שחסר אך נותן כח ותקווה למלא ולתקן את החסר.
אין אדם חי ואין זוג שאין לו ניצוצות של "יש" המביאים שמחה - צריך רק לחשוף אותם.
יהי רצון שנזכה להרבות שמחה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com