כשהאורות כבים...

מבט זוגי ומשפחתי לפרשת עקב תשפ"ב
אחד הקשיים הגדולים הניצבים בפני משה רבנו רגע לפני שנפרד מעם ישראל הוא העובדה שעם ישראל בשנת הארבעים הוא אינו אותו העם שנכח בשעת הניסים הגדולים מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ.
זהו דור שלא חווה את השיעבוד ואת הגאולה הניסית, זהו דור שגדל לתוך עולם של ניסים אחרים, ניסים מתמשכים כמו השכינה שסוככה ושמרה עליהם במהלך שהותם במדבר.
איך מיצרים את תודעת המחויבות של עם ישראל אל ה' מבלעדי חווית הניסים הגדולים הללו? או אם נגדיר את קצת אחרת, איך מבטיחים נאמנות ומחויבות אל ה' ללא היסחי דעת ועבודת אל זר  ששוכן בקרב כל אחד, אל "כוחי ועוצם ידי".
משה רבנו מנסה להתמודד עם הקושי הזה בשני מישורים שונים, אך משלימים זה את זה:
האחד, הזכרון החי של המאורעות המעצבים את האומה, החל מהדרך בה ה' עזר לעם ישראל לשרוד את השיעבוד ומנגד המבט אל ההוווה שהוא עצמו נס. כלומר, בדרך העולם לאחר השיעבוד הנורא שהמקבילה היחידה היא השואה. ההכרה בניצחון על האומות, מצב בו בניגוד להיגיון עם צעיר שאינו מלומד במלחמה גובר על עם יציב ומלומד, כגון סיחון. ככל שעם ישראל יחווה את המציאות מתוך עיניים משתאות בתחושה של נוכחות ולא המשך שגרת העבר הוא לא יסיח את דעתו מתחושת ההשגחה. אך ברגע שהנוכחות תהיה דבר שבשגרה הוא יתפתה ויסיח את דעתו מהשגחת ה'.
זהו האתגר הגדול העומד מאז ועד היום בפני עם ישראל ואת הרעיון הזה משה רבנו מנסה מנסה בכל כוחו להטמיע בעם ישראל. הרעיון הגדול הזה מבוטא בצורה מאד חדה בפסוק "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת אשר בלבבך התשמר מצותו אם לא. ויענך וירעבך ויאכלך את המן... למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
 הסיכום של הרעיון הזה מבוטא בהבטחה שה' מבטיח להביא את העם לארץ ישראל. ארץ ישראל היא ארץ "אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה". מה משמעות הברכה "לא במסכנת" - מסביר ר' נחמן שאדם מסכן חי מתוך תודעת השרדות ולכן הוא כל הזמן אוגר כמויות של פרטי מזון ולבוש שמא מחר יחסר. לעומתו, אדם החי מתוך רווח תודעתי חווה את הרגע עד תום גם כאשר הכמות היא קטנה הוא לא חי מתוך אכזבה על הכמות הקטנה.
רעיונות אלו נכונים לא רק בכדי ליצור מחויבות והמשכיות לקשר בין עם ישראל לה', אלא לכל מערכת יחסים זוגית.
בתחילה הקשר הזוגי נראה כנס של ממש, אדם חי בתוך חלום של התאהבות. אך כאשר הזוהר שוקע והאורות כבים, עולה השחר על מציאות היום יום, לא תמיד מצליחים לראות את המיוחד בעצם הקשר ובבן הזוג. פעמים רבות רואים את בן הזוג באור שלילי ומגביל ומחפשים חלילה פתח מילוט.
הדרך לא להיכנס למלכודת הזו היא לחיות חיים מתוך תודעה ורצון לחוות כל רגע בקשר כרגע יחודי. למצוא בכל רגע קסם של נס וגם הכשיבוא הקושי הוא יצמיח כל אחד מבני הזוג ואת הקשר זוגי יחד.
המגמה אינה לשרוד ולמחזר את אורות האתמול, אלא לחוות את יופי ההווה לראות איך הקשר והזולת דווקא מזמינים כל אחד מבני הזוג לגדול למשהו גדול יותר מבעבר.
זה אפשרי רק מתוך מיקוד בקשר ולא מתוך היסח הדעת, צריך לראות את הנס בהווה ולא להשוות למה שהיה אתמול.
צריך ללמוד על המבט וצורת החשיבה הזו ולהתאמן על הדרך בה אפשר ליישם בחיים הלכה למעשה.
בהצלחה


אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com