מבט זוגי ומשפחתי לפרשת כי תצא
משה רבנו ממשיך בנאומי הפרדה מעם ישראל, הפעם הוא מתמקד במקרי קיצון אליהם יכול האדם להיקלע.
פעמים רבות ההתייחסות למציאות יוצאת הדופן מסמנת את הכיוון בשגרת החיים. אם מנסים למתוח קו המחבר בין המקרים השונים נראה כי מושג הכבוד מתברר בפרשת השבוע באופן עמוק ומדויק. החל מכבוד האדם וכלה בכבוד לבעלי החיים.
נתבונן בכמה דוגמאות וממילא נלמד על חיי היום יום שלנו. הנושא הראשון בפרשה הוא נושא מורכב במיוחד לאור חיינו בעולם כיום. מסופר על אדם שיוצא למלחמת רשות ובמלחמה הוא לוקח בשבי אישה כשבהמשך הוא מעונין להינשא לה. בעולם העתיק ואף לצערנו בעולמינו אנו היה נהוג שאדם לוקח שבויים לשימושו כמו שאר החפצים. התורה מדריכה אותנו, על אף שדיברה התורה כנגד יצרו של אדם, כלומר הבינה התורה שלאסור באופן מוחלט לקיחת שבויות זה לא ישים בגלל יצרו של אדם. אם בכל זאת ישנו רצון מצד האדם באותה שבויה ולהיפך ישנה דרך מקובלת לכך. ראשית צריך לאפשר לה להיפרד ולהתאבל על משפחתה ואורח חייה ורק אז יוכל לשאת אותה, תמיד להתייחס אליה כאשה לכל דבר ועניין. באם האדם משנה את דעתו, ואינו מעוניין, הוא לא יכול להתעמר בה, האישה אינה חפץ. המקרה השני הוא המקרה בו יש לאדם שתי נשים, האחת אהובה והשנייה לא. האדם רוצה להעדיף את בן האהובה, באה התורה ואומרת שזה אסור בתכלית, אי אפשר לפגוע בבן השני. היחס אל הבן אינו יכול להיות מושפע ומותנה ביחסים בין האב לאימו, יש לו כבוד עצמי. צריך להפריד את היחס לבן מהיחס לאם. למעשה זהו ביטוי לכך שה' העניק לאב את הבן כבכור.
בהמשך הפרשה התורה עוסקת באדם שהתחייב בעונש מוות, התורה מצווה לקבור אותו ואוסרת להלין את גופתו לאחר העונש. זה ביטוי לכבוד עצמי וכבוד שמים, האדם אמנם שגה אך בכל זאת הוא בריאה של ה'. שוב עניין הכבוד אך כאן נפגשים עם שורש הכבוד. הכבוד הוא בעצם כבוד שמים.
מכאן עוברת הפרשה לנושא אחר ומצווה על האדם להשיב אבדה או במילים אחרות לא להתעלם, על האדם להיות עירני למתרחש סביבו, שוב עיניין הכבוד לזולת.
המקרה האחרון בו אתבונן הוא האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו.
לכאורה יש פה שני בעלי חיים שונים, אם כן מדוע לא לנצל את כל כח העבודה שלהם. באה התורה ואוסרת לנצל את בעלי החיים כאשר אין שוויון ביניהם. כאשר אין שוויון יש בעל חי שיסבול כי הוא יאלץ להיות נגרר אחרי החזק.
לכבוד האדם ישנו שורש והרבה מופעים. השורש של כבוד האדם הוא כבוד שמים. אדם מכבד את בריותיו של בורא עולם. המופע של כבוד האדם מתבטא בנתינת מקום לזולת באופן המיטבי, כלומר רואה את הזולת, שימת הלב אל הזולת בעין טובה.
כבוד האדם הוא ההפך מהפעלת כח וראיית הזולת. כבוד האדם הוא ייחודי לכל בריאה, ועל אחת כמה וכמה בני אדם ייחודיים ממילא אין מקום להשוואות הבאות מהאשליה שיש זהות בין בני אדם.
לכבד זה לתת לזולת מקום ייחודי.
העקרונות הללו נכונים ביחס לכל בני אדם ובייחוד בין בני זוג. ככל שבני זוג מכירים יותר יש תחושה של התמזגות האחד בזולת ואז עלולים לשכוח את השונות ואת ההוויה ואת המקום של כל אחד ואחד.
כאן באה התורה ומעוררת אותנו לא לשכוח את כבוד האדם.
יהי רצון שנלמד לכבד, לקבל כבוד ולא לדרוש אותו וממילא שנהיה מכובדים זה בעיני זו.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com