הכלה החותנת והריקוד ביניהם
כעת אני מלווה זוג חמוד לקראת חתונתם.
אחד הפחדים שהזוג מבטא, זה פחד והחשש איך הם יתמודדו עם החותנת.
כמובן שזה לא רק החשש מהחותנת .אלא החשש מלהיכנס למשפחה חדשה, בלא לזעזע את אמות הספים.
למרבה ההפתעה החשש הזה לא תמיד נעלם עם השנים אלא אף מחריף.
אני מכיר אשה הנשואה מעל עשרים שנה. כל פעם שהחותנים מגיעים היא מתוחה כמו בשנה הראשונה.
הקושי הוא לא רק מול החותנים אלא אף מול בן הזוג שאלו הוריו הביולוגים.
פה מתחיל ריקוד לא פשוט ברמה הזוגית.
האם אין הוראות לפשט את התהליך המורכב הזה?!
בעולם החי, הדבר הכי מורכב הוא לחבר בין שני חלקים לא אורגנים. כגון ניתוח השתלה או הרכבת עצים. החיבור בין שני החלקים השונים מהותית, תמיד נס.
על אחת כמה וכמה כשמדובר בין שני אנשים ושתי משפחות כה שונות האחת מרעותה.
מכאן תחושת הקושי, הקושי הוא מכמה פנים. מחד הקושי של הבא מרחוק. איך לנהוג?, מה מקובל?, מהם הקודים הנסתרים של המשפחה? מאידך הקושי של המשפחה. איך נקבל את הבא מרחוק מבלי שמקומו של אף אחד מהמשפחה לא יפגע. החוליה הרגישה ביותר, פעמים רבות זו החותנת. ישנה הרגשה שמא הגעה של כלה צעירה עלולה לנגוס במעמד של בעלת הבית. אך יש רובד יותר עמוק. עד היום החותנת הייתה האימא דאגה, החליטה. מה כעת?
המצב הזה פעמים מביא לידי מתחים ואף ליותר גרוע.
יש עוד מעגל, הזוג עצמו . כל אחד רוצה שבן זוגו ירגיש טוב בביתו האורגני, כאשר ישנם מתחים בין הכלה לבין החותנת המתחים הללו משפעים גם על הזוג עצמו . בהתרחקות הבן מהוריו ,בהתרחקות בני הזוג מעצמם או ממשפחת המוצא. מה עושים בכל התסבוכת הזו?!
לפני שננסה לתת כמה עוגנים בכדי לצאת מהתסבוכת.
נקדים ונאמר שאמנם דיברנו על הכלה אך זה נכון גם לגבי החתן עם כמה הבדלים קטנים.
ישנם כמה הנחות יסוד שמוכרחים להניח לפני שמפרטים את העוגנים. ראשית, הכמיהה העמוקה של כל הורה, הוא לראות את הילד שלו מסודר ושמח בזוגיות טובה. שנית, כל חיבור הוא תהליך, כך נכון ביחס לזוגיות עצמה וכך נכון לגבי הכניסה למשפחה. לכן צריך המון סבלנות. יחד עם הסבלנות מוכרחים להבין שרק מבט של "חסד" ולא של "דין" מאפשר קליטה בריאה למשפחה חדשה. כלומר, אם השאלה היחידה הנשאלת היא מי צודק, הפסדנו את האפשרות להתחבר. מוכרחים להתמלא קצת בענווה. אך אם אנחנו מתמלאים ב"חסד" נצליח.
העוגנים לריקוד נכון.
כבוד- כל זמן שנכבד את המקום אליו נכנסנו. את המנהגים השונים, המקום של כל אחד מבני המשפחה. אנחנו מפחיתים את תחושות החשש והניכור העלולים להיווצר. נתבונן בסביבה מתוך סקרנות ולא מתוך מבט שיפוטי. העוגן הזה לא רק עוזר לחותנת להרגיש בטחון אלא גם נותן בטחון לבן הזוג הבן האורגני של המשפחה. העוגן השני הוא מבט רחב על המציאות לכל מטבע יש תמיד שני צדדים לפחות אם לא יותר. ככל שמנסים לראות גם את הצד השני מראש מפחיתים את הקשיים. העוגן השלישי הוא סבלנות- כלומר לא תמיד הצד השני מתנהל בקצב שלך. לא תמיד המשפחה , בן הזוג, החותנת מלאים באותו מבט רחב מבט של חסד. לוקח זמן לכל החששות להתפוגג צריך הרבה אמונה וסבלנות לרוב לאחר זמן. דברים מסתדרים. ישנם יחד עם העוגנים כמה דברים שצריך להיזהר מהם בגדר "סור מרע". אדם מתחתן עם בן זוגו ולא עם משפחת המוצא. לכן תמיד לזכור את סדרי העדיפויות. לא להתבלבל. המגמה של כל זוג הוא לחבר ולהתחבר. לא חס ושלום לפרק. בין אם מדובר ביחס בין בני הזוג או למשפחה. צריך לזכור שההשלכות לפעמים הם לשנים רבות קדימה. מוכנות להבלגה נותנת פירות אח"כ לשנים. אך עמידה עיקשות או התרחקות יוצרים חומות שמאוד קשה לשבור אחר כך. מתוך נסיון כאשר משתמשים בעוגנים אלו מתוך המון אמונה בבורא עולם ובבן הזוג אפשר לצלוח את המשוכה ולרקוד ריקוד משמח.
