מבט זוגי ומשפחתי ערב חג הסוכות תש"פ
הפעם ברצוני לשתף אתכם במחשבות והרהורים שעלו לי במהלך יום הכיפורים וכפסיעה מחג הסוכות, כאשר אני מחפש צל בחום המנחה ביום כיפור ומזדהה עם יונה המצטער אחרי התייבשות הקיקיון -J
יחד עם המחשבות על חשבון הנפש הפרטי והכללי נוספו מחשבות "נמוכות" יותר, אך לא פחות עוצמתיות העוסקות בחיפוש צל משב רוח קליל ובכלל געגועים למקום הרגיל והמוכר.
נדמה לי ששנה זו מזמינה אותנו יותר מבכל שנה למתח בין מה שרגיל, קבוע ותמידי לבין החדש, האחר והלא מוכר.
המתח הזה הוא מתח שיכול להיות מאד קשה מחד, אך יכול להיות כהזדמנות בלתי רגילה לצמיחה מנגד.
ככל שמחשבותיי הפליגו בגעגועים למקום הקבוע שלי בבית הכנסת, לחזנים הקבועים, לפגוש את האורחים שרגילים להגיע במהלך חגי תשרי וחג הסוכות בפרט, התמלאתי רגשי געגוע.
חשבתי עד כמה לא הערכתי בצורה מספקת את חשיבות המקום, את הקשרים החברתיים, הקשרים המשפחתיים וכו'...
מציאות החיים שהשתנתה בחודש מרץ ומשתנה מאז לבלי הכר כמעט בכל יום, החזירה לי את המבט על החשיבות של כל אותם הדברים שבנו אצלי את הקביעות – הקיבעון יש לומר ואף יתרה מכך את ההודיה על מה שיש לי, שעדיין נותר קבוע ונמצא סמוך ונראה אצלי, ובראש וראשונה הבריאות.
המשכתי להפליג במחשבות על חג הסוכות הקרב. תמיד התרגשתי ליציאה מהבית אל משהו אחר, אל הריח של הטבע בצורת הסכך האמיתי, ולא המלאכותי הנהוג היום, חשבתי רבות על האווירה של ה"כאילו" שהכל תחת שליטה, כבמעין סיור בקניון שהכל נשלט בצורה אוטומטית, המיזוג, המראות, השילוט הדיגיטלי ועוד. אך השנה התווסף לזה מימד נוסף.
במוצאי יום הכיפורים התפרסמו תמונות מרגשות על מניינים ברחובות המרכזיים של הערים הגדולות.
מניינים אלו משכו אליהם אנשים נשים וטף שלא היו רגילים להגיע כאשר התפילות התקיימו בתוך בתי הכנסת. (אינני עוסק אם הדבר נכון או לא מבחינת נגיף הקורונה וההדבקות הצפויות כתוצאה מהתקהלות זו)
יש משהו באילוץ לצאת החוצה המאפשר את המפגש עם האחר בלא ההגנות הרגילות שכולנו עוטים על עצמנו. אך יחד עם הורדת כל המסכים (והמסכות) חג הסוכות מזכיר שחייבים בכל זאת מחיצה שתבדיל בין כל אחד לחברו בין החוץ לבין הפנים.
השנה בשונה מכל שנה כולנו מופיעים במופע יותר צנוע, עם פחות רעש והחצנה - פשוט יותר צניעות. הצניעות מאפשרת מפגש אמיתי יותר בין בני אדם וקבוצות בלא "הפוזה" הרגילה.
הנגיף המשתולל בעולם אינו מבדיל בין אדם לחברו ומזכיר לנו שאנו כולנו "בני איש אחד נחנו", יש לנו אחריות פשוטה אחד כלפי השני.
הנגיף מזכיר לנו את האפסות האנושית אל מול גדלות הבורא, כאשר ההגנה הטובה ביותר היא במסכה פשוטה לעומת גודל הטכנולוגיה. ככל שעסקתי במחשבות אלו הבנתי שמחשבות אלו הם לא רק הזדמנות בהקשר הרחב לתיקון החברה, אלא אף לתיקון מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית. ערעור המוכר מזמין כל אחד וכל זוג לחשוב מה באמת העיקר שעליו אי אפשר לוותר לעומת הדברים הטפלים שבהחלט אפשר ולפעמים כדאי לוותר עליהם.
על מה שווה להתעקש וליצור חיכוך.
הזמן הזה מאפשר פגישה האחד עם השני "בלא מסכות" עם הרבה כנות ולראות את השני בעין טובה כי המציאות אינה כתמול שלשום. עצם הזוגיות היא לא מובנת מאליה וממילא מתוך מחשבה כזו הרבה יותר קל להתמודד עם קשיים. הימים בהם אנו נמצאים יכולים להיות ימים בהם מבכים על האתמול ואז נכנסים למקובעות ברמה הזוגית או שהם יכולים להיות ימי הזדמנות בהם אפשר לנסות לעצב משהו חדש בזוגיות. אני תפילה שבחג הסוכות הזה ננסה להסתופף מתחת לסכך של עין טובה, עין של פשטות וכנות.
חג שמח ושבת שלום
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com