ברצוני לשתף אתכם במקרה שאירע לפני מספר שנים, באותו המקרה הגיעו אלי לייעוץ משפחתי זוג הורים מתוך רגשות של חוסר אונים וחוסר אמון בעצמם כהורים כשבהמשך הצטרף בנם אל המפגשים.
המפגש עם הילד והוריו היה מפגש קשה וטעון, כשבאוויר כולם חשו במתח, כעס וחוסר תקשורת.
מהר מאוד הבנתי שמדובר במתבגר קלאסי אך מעבר לכך, מדובר במתבגר שניחן במתנה - שהיא קשיי קשב וריכוז.
המשימה שלי הייתה להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
מאותו המפגשים למדתי המון, למדתי לכמה נזק עלול לגרום חוסר הבנה בסיסי של הורים כלפי ילדים שנחנו באותה מתנה הנקראת "בעיות קשב וריכוז".
הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז מתמודדים עם אתגר גדול. כאשר מוסיפים לזה את גיל ההתבגרות זה נראה כמשימה בלתי אפשרית.
גיל ההתבגרות הוא זמן כל כך קשה להכלה הן למתבגר ולא פחות להורים.
תקופה זו מתאפיינת באי-יציבות, המציאות משתנה כל יום הן בתפישת המתבגר את עצמו והן בגופו במובן הפיזי. השינויים הם קיצוניים ותכופים.
ילד מתבגר יכול להתעורר בבוקר במצב רוח טוב ועד הצהרים הכל מתהפך. מציאות זו מקשה לא רק על הילד אלא גם על הסביבה הקרובה, על ההורים ועל המשפחה כולה.
נשאלת השאלה: כיצד נגיב על מנת שהתקשורת תהיה בריאה ונכונה?
המצב אותו תיארתי גורר לתחושות של תסכול גדול מאוד ואף לתחושה של איבוד שליטה, עד כדי שבמצבי קיצון נוצר נתק בין הילד להוריו.
הילד חש שאף אחד לא מבין אותו, אף אחד לא מצליח לשמוע את מה שהוא באמת רוצה לומר. הילד לא מצליח לבטא את עצמו וחש חוסר בטחון בזהותו העצמית, כשלמעשה הדבר החשוב ביותר בעיניו היא הסביבה, שתהיה תומכת ומכילה עד כמה שניתן. סביבה שמאפיינה העיקרי הוא חוסר שיפוטיות וקבלה.
ההורים מאידך, חשים תסכול רב, מפני שהילד אינו מכיר בדאגה ובאהבה שהם חשים כלפיו.
הם אינם מבינים ויודעים מהי הדרך בה יש לגשת אל הילד, הדרך שתגרום לכך שיבין אותם.
במקרים רבים, שימוש בדרכים שהצליחו בעבר לייצר סוג של תקשורת ערכית או תקשורת כלשהי לפתע אינן יעילות.
הילד חש שהוא יוצא דופן בחברה ואף במשפחה הקרובה ולרוב בגלל אותם הקשיים הוא מתויג כשלילי.
הדבר בא לידי ביטוי באופן קיצוני עוד יותר במסגרות פורמאליות כבית הספר ואף בבית. אין מן הנמנע שפעמים רבות ילד כזה נלחם על הצורך הבסיסי - לחוש לגיטימיות.
הילד חש תסכול עצום בכך שהוא מנסה להדמות לאלו שכן מסוגלים ללמוד להתרכז, אך ככל שהוא מנסה ולא מצליח, תחושת התסכול גוברת. כשההורים נחלצים לעזרתו, הם לעיתים גורמים לנזק חמור עוד יותר בשל חוסר הבנה ואף תורמים לחיזוק הדימוי השלילי.
בספר "ילד דינמיט - טיפול בילדים מתפוצצים", מאת רוס וו גרין / גץ סטוארט אבלון.
ילדים בעלי בעיות מסוג זה, מתוארים כילדים "מתפוצצים". קיים רגע בו נדמה שהם מאבדים שליטה ומתפוצצים. נדמה שאין להם שליטה על חייהם ועל תגובתם לאירועים, לתחושות ולסביבה.
הסביבה מתקשה להתמודד עם "פצצה מתקתקת" כזו, ילדים כאלו מקבלים תיוג שלילי, הם "הופכים" לילדים רעים, כשאותו דימוי שלילי דבק בהם בשלב הכי משמעותי לגיבוש זהותם העצמית.
זהו מצב קשה מאוד להורים, ורבים מהם חשים חוסר אונים, הם אינם יודעים מה לעשות וכיצד להגיב.
בספר, המחבר מציע שהדבר החשוב ביותר לעשות במצבים מסוג זה הוא שההורים יבינו את הקשיים מולם עומדים ואיתם מתמודדים ילדיהם ומכאן יבינו את התהליך שקורה עד ש"הפתיל נשרף והפצצה מתפוצצת".
לילדים אין תמיד את כישורים המסוימים שיעזרו להם בתהליך ההסתגלות למצבים משתנים ובקריאה נכונה של המציאות. אותו חוסר יכולת משבש את יכולת השיפוט של אותם הילדים וכתוצאה מכך הם אינם יודעים כיצד להגיב במצבים שונים.
ההתנהגות והרגישות של הילדים אינה נובעת מרצונות שלילים, אלא מקשיים מובנים ואמתיים ובנוסף לכך, גיל ההתבגרות, השינויים הפיזיולוגים הקשורים בתהליך הגדילה וחוסר האיזון ההורמונאלי מציבים קשיים אמתיים. פעמים רבות ילדים אלו מתקשים להתמודד עם מצבים משתנים, עם חוסר הידיעה – "מה הולך להתרחש?".
קיים קושי גדול בגמישות ביחס למצבים משתנים.
ההבנה בתהליכים הקשורים לעולמם הפנימי של ילדים היא כלי הכרחי להורים כחלק מארגז הכלים להתמודדות.
ההבנה עוזרת בשני פנים: מצד אחד, ההבנה עוזרת להימנע כמה שאפשר מיצירת מצבים של חוסר ידיעה וממצבים משתנים .
ומצד שני, ככל שאנו כהורים מבינים שהקושי הוא אמיתי, נוכל להרפות ולהתנתק מהמבט השיפוטי, השלילי ולהתמלא באמון בילדינו.
אך זה לא מספיק בכדי למנף את הקושי, מדובר בסוג של כיבוי שריפות ומזעור נזקים.
בספר "אמנות ההכלה", המחבר ד"ר מיכאל אבולעפיה מתווה כלים נוספים ויעילים להתמודדות.
ההבנה שכל ילד הוא מתנה מיוחדת להוריו בדיוק כמות שהוא. כל ילד ניתן לנו כהורים מאת בורא העולם בכדי להוליד בנו תכונות ומיומנויות שמבלעדיו לא הינו מגלים. זו אמירה עקרונית אפריורית. ככל שנאמין באמירה זו לא נחפש את הקושי שקיים בהתמודדות עם הילד ובטח שלא את הקשיים של הילד עצמו. אלא את המיוחד, החיובי ואת אותן החוזקות של הילד.
ילד עם קשיי קשב וריכוז אמנם מתקשה להתמודד עם המציאות הדורשת סדר ומשמעת. אך בכל מה שקשור בלקלוט את המציאות, לקלוט את מה שאחרים לא רואים, שומעים ומרגישים יש להם יתרון עצום.
אמנם, לילדים אלו יש קושי לחשוב בתוך הקופסא, אך חשיבה מחוץ לקופסא היא דבר טבעי עבורם. יתרונות אלו הם המתכון להצלחת כל האנשים היצירתיים בעולם. האין זה מתנה?!
חשיבה בצורה כזו סוללות עבור הילד נתיבים עוקפים וחלופיים בפיתוח אסטרטגיות התמודדות עם אותם קשיים. בצורה זו, הילד יצליח להתמודד ואף ימנע מחוויית דחייה מתמדת, שיפוט וביקורת שמערערים את קיומו.
ילד ש"הופקדו" בידיו אהבה אין סופית ובלתי מותנית, יקבל כח איתו יוכל לדלות מתוך עצמו ולפתח את היכולת להתמודד עם כל דבר.
יחד עם היחס הנכון כלפיו, יש צורך חשוב לא פחות והוא לתת לילד בטחון על ידי קביעת גבולות ברורים המתחשבים ביכולותיו, גבולות המציבים לו עולם מסודר ברור וקבוע (עד כמה שאפשר).
כמובן שיש להימנע עד כמה שאפשר מיצירת מצבי קיצון, ומצבים של חוסר ידיעה כלפי המציאות ביחס לילד. יש לידע אותו בסובב אותו באופן רציף ואם מגיעים למצבים שמאופיינים בחוסר יציבות, יש צורך לתווך לילד את התגובה המתאימה.
לסיכום,
צריך ללמוד מהי המתנה שיש לנו, מתנה שהוענקה לנו למשמרת ע"י בורא עולם. אנו צריכים להתמלא בהודיה לבורא עולם וללמוד כיצד לממש את המתנה בצורה המיטבית מתוך אמונה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com