מבט זוגי ומשפחתי ליום כיפור תש"פ
יום הכיפורים הוא יום של סליחה ומחילה וכפרה, מה משמעות המושגים הללו?
ניחא אפשר להבין את המושג סליחה - אדם הפוגע במישהו אחר מבקש סליחה.
אך מהי התנועה של מחילה וכפרה?
בתפילות יום כיפור ישנו ווידוי שעליו נחזור כמה וכמה פעמים.
מעניין להתבונן בקטע המקדים לווידוי:
"אלוקינו ואלוקי אבותינו ,...כי אנו עמך ואתה אלוקינו, אנו בניך ואתה אבינו...אנו רעייתך ואתה דודנו, אנו סגולתך ואתה אלוקינו..."
לכאורה, לפני חשבון הנפש החמור שאנו אמורים לעשות בכל הווידויים, מה העניין להקדים הקדמה כזו לווידוי?
אני רוצה להביא בפניכם רעיון עמוק מאד שזכיתי לשמוע לאחרונה.
לאדם יש חשש מאוד גדול. החשש שאדם יתקשה לעשות חשבון נפש אמיתי וכנה עם עצמו אל מול ה' כאשר מעל ראשו של האדם מרחף החשש שמא ככל שהדברים שיעלו יהיו חמורים, ה' עלול להחליט להזמין אותו לישיבה של מעלה.
בכדי לאפשר לאדם לעמוד מול עצמו בשיא הכנות, בשיא האמת ובשיא החדות אל מול עצמו ולראות ולבחון את עצמו על דרך החיוב ועל דרך השלילה האדם מוכרח לחוש בטוח.
מעיין תחושת הביטחון שתינוק חש בחיק אמו, גם לאחר שהוא בוכה ומשאיר אותה ערה כי היא אוהבת אותו אהבה שאין בה תנאים, אהבה שאינה תלויה לא במעשיו או בשום דבר חיצוני.
לפני שאנו ניגשים אל העומקים של עצמינו אנו חוזרים ומאשרים לעצמינו שהקשר שלנו עם בורא עולם, דודנו, אבינו, הוא קשר שמתחיל ממקום כה עמוק ונשגב יותר מכל מעשים ומחשבות שאנו יכולים לעשות ולחשוב. ממילא המרחב מאפשר לנו להתבונן בעצמינו חופשיים מחשש שההתבוננות הזו תקלקל את הקשר.
מתוך ההכרה הזו יש לנו את הכח לבחון ולהתבונן באמת אל תוך עצמינו ולקחת אחריות על החיים שלנו, לשאוף ולגלות רצון אחר - לרצות להשתנות.
גילוי הכנות והרצון העמוק הזה מעוררים חמלה.
חמלה היא תנועה של מפגש בין הכנות והאמת שלנו עם האמת האלוקית – "אנו פעולתך ואתה יוצרנו". וממילא אתה "לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא".
הסיפור שלנו ביום כיפור הוא הכאב העצום על המרחק בקשר וגילוי הרצון בחיזוק הקשר על אף הכל, הבירור שהקשר יותר חשוב ומהותי מכל דבר אחר - המהלך הזה הוא אינהרנטי למערכת זוגית בריאה.
המערכת הזוגית כוללת תנועה של ריחוק וקרבה תמידיים. שני אנשים שונים המתכתבים זה עם זה מעצם היותם שונים ונפרדים, פעמים מתחככים באופן שזה שורף ובאופן טבעי כששורף מתרחקים. אך הריחוק כואב יותר ממה שהחיכוך שורף.
אפשר לנסות לטפל במצב דרך הכלים הפורמליים ולבדוק מי צודק? או מה נכון? אך התייחסות כזו תמיד תנציח את המרחק, את הניכור ואת הבדידות. מי שחושב שלהיות צודק אל מול בני הזוג, יקרב אותו חזרה אינו אלא משלה את עצמו וטועה. אך ישנה דרך אחרת, דרך המחילה, המחילה היא קודם כל ביטוי הדדי שלא משנה מה קרה הקשר בינינו חשוב יותר מהכל. בני הזוג יבטיחו זה לזו שהדבר החשוב הוא שהם התחככו האחד בשני חזק מדי והכאיבו זה לזה והכאב הוא מה שחשוב ואת זה הם יחד רוצים לרפא. רק לאחר הבטחה הדדית כזו אפשר להתבונן ולבדוק מה קרה ואיך אפשר לתקן, בכנות ובעומק. אך לפני שהמרחב של רעייתך ודודנו לא קיבל את החיזוק הראוי לו, אי אפשר להתקדם לעבר ריפוי המצב. צריך ליצור מחילה מתחת לחומת הניכור הבדידות והכאב.
יום הכיפורים הוא יום שבו אנו מתכפרים על אף מה שנעשה ולא בגלל מה שעשינו.
יהי רצון שנכתב כולנו לחיים טובים
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com