בפרשה שלנו עם ישראל נפגש באופן יותר אינטימי עם הקדוש ברוך הוא.
מעין הפגישה שהייתה למשה רבנו במעמד הסנה, רק שכאן ה"מפגש" כלל מבוגרים, צעירים, ילדים, נשים וגברים - כל העם ללא יוצא מן הכלל.
חכמינו השוו את המפגש במעמד הר סיני לחתונה בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא.
כשמתבוננים בהכנות למפגש אפשר ללמוד לא רק על הפרט - מעמד הר סיני, אלא על הכלל כלומר כל מפגש מהותי בין שניים.
מעמד הר סיני נפתח בהזמנה האלוקית מעם ישראל להיות לממלכת כוהנים וגוי קדוש, לאחר מכן עם ישראל מסכימים "כל אשר דבר ה' נעשה".
כעת ה"תפאורה" של המפגש מתבררת - "הנה אנכי בא אליך בעב הענן", "...ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים".
האלוקים מתגלה אל עם ישראל מתוך הערפל.
עם ישראל מתבקש להתכונן למפגש בכמה מישורים: להתקדש, לכבס את הבגדים, להישמר מכל קשר אישותי, ולהיזהר מלעלות אל ההר.
התוצאה של ההכנות הללו היא למעשה המפגש, "וכל העם ראים את הקולות..."
המפגש כה עצמתי וכה קרוב עד כדי כך שעם ישראל יכלו להתגבר על הטבע ולראות את הנשמע.
התבוננות בהכנה המיוחדת של בני ישראל מעלה תהייה גדולה, מדוע נדרשות כל ההכנות הללו? ומדוע דווקא הם? התשובות מלמדות משמעות חדשה במהות הקשר בין כנסת ישראל והקב"ה ובקשר בכלל.
לכאורה התוצאה של המפגש היא קשר כה קרוב, אם כן מדוע ההשגחה מתגלה מתוך הערפל? ומדוע שלא תהיה התגלות גלויה יותר? מדוע צריך להגביל את העם מלעלות אל ההר?
לעניות דעתי, כל מפגש יכול להתרחש בשני מישורים: המישור המהותי –זה הנוגע בערכי הנצח או במישור חומרי וגשמי.
אילו ההתגלות האלוקית הייתה לובשת צורה וגוף, בני ישראל היו יוצאים עם חוויה של עבודה זרה.
כלומר, חוויה התחומה במקום ובזמן נתונים, חוויה שהתרחשה לרגע אחד וזהו.
אך ברגע שההופעה האלוקית מתגלה מתוך הערפל המפגש הוא עם מהות שהיא בעלת משמעות של נצח. לא תחומה בגוף.
כך גם ההכנות שבני ישראל נדרשו לעשות, בני ישראל נדרשו להתעלות מעל להסחה של החומר כדי להיות ממוקדים בעצם המפגש.
העיקרון הזה נמצא גם בכל מפגש אינטימי בין בני אדם ובמיוחד בין בני זוג. בכל מפגש צריך להיות משהו נסתר, משהו נעלם - "בעב הענן" אם הפגישה בין בני זוג לא משאירה מישור של מסתורין אין טעם להמשיך ולרצות להיפגש ולגלות איש את רעהו.
ישנה תופעה מוזרה מאד בין בני זוג: ככל שהקשר הוא קשר שיש בו גילוי הדדי הקשר מתחזק, אך אם הכל נאמר נחשף אזי הקשר ייחלש ויאבד.
החוקרת והמטפלת הזוגית הידועה אסתר פרל כותבת שככל שיש רכיב מסתורי בין בני זוג, הדבר מוביל בני זוג לרצות, להעמיק ולגלות יותר את עומק הקשר ביניהם.
קשר מצריך הכנות הנראות כמעין טקס בו נדרש מכל אחד מבני הזוג להיות ממוקדים אך ורק במפגש. אך בסביבה אחרת כבני אדם המוסחים בקלות אנחנו עלולים להיות מוסטים.
לעניות דעתי זו הסיבה לכך שקשר אישותי לפי ההלכה צריך להעשות בחשיכה.
המפגש הקרוב ביותר בין בני זוג נעשה מתוך הערפל, כשלא הכל גלוי ישנו מסתורין וכך אפשר להיות ממוקדים בעיקר ולא בטפל להיות קשורים במשהו עמוק ולא שטחי.
ההכנות והצורך להשאיר מישור של "מתוך הערפל" צריכים עבודה זוגית, עדינה ועיקבית.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com