מבט זוגי ומשפחתי לפרשת פקודי תשפ"ב זוגות רבים מתחבטים בשאלה "האם ומתי צריך לפנות לייעוץ זוגי?" הרי בכל מערכת יחסים אנושית בכלל ובתקשורת זוגית בפרט ישנן עליות וירידות. מהי הנקודה בה כדאי לפנות לייעוץ? מהם המדדים שנוכל למדוד את הדחיפות?
הפרשה שלנו מהווה את הסיכום לפרשות בניית המשכן. הפרשה פותחת בפקודי המשכן, כלומר במניין וסיכום החומרים השונים וחומרי הגלם הנדרשים לבניית המשכן. "אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה...".
שואל המדרש, מדוע צריך להזכיר "אשר פקד על פי משה" מה המיוחד במשה? מבאר בעל ה"שפת אמת", הרי אנו יודעים שברכה אינה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין מפני שבדבר הגלוי ישנו עין הרע, יש מקום להטיל קיטרוג על הברכה. אז מדוע כאן מונים באופן מפורש, אלא כנראה יש משהו מיוחד במניין – בפקידה, כאשר זה נעשה על פי משה זה מנטרל את העין הרע שיש במניין הגלוי. המדרש מבאר במה משה רבינו מנטרל את עין הרע במה משה רבינו מנכיח את הברכה? "איש אמונות רב ברכות אתה מוצא, כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידיו, מי שאינו נאמן "ואץ להעשיר לא ינקה". איש אמונות זה משה, שהוא נאמנו של ה'... "ואץ להעשיר לא ינקה" זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה...".
במילים אחרות המאפיין את משה היא הענווה הגדולה, שלא לקח גדולה לעצמו ולכן היה יכול להיות צינור להשפיע את השפע כפי שהוא בא מלמעלה. לעומת קרח שהיה צר עין בשפע האלוקי, הוא לא שמח בחלקו ורצה לנכס לעצמו עוד ועוד - לכן הוא לא היה יכול להיות צינור לשפע.
הפרשה שלנו חתומה בחותם המיוחד של משה רבינו מפני שהוא כל כך מחובר לרצון האלוקי שהוא שמח בחלקו והוא מעונין להופיע את השפע האלוקי בלא לקחת לעצמו לכן "אשר פקד על פי משה".
רבי נחמן מביא את הרעיון הזה ביחס לפסוק "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". ישנו הבדל בין האופן שבה אוכל עני לבין האופן שבה אוכל עשיר השמח בחלקו. העני אוכל ואינו שבע כי הוא אוכל מתוך חשש וחוסר אמון, מה ילד יום. הוא כל הזמן אוגר לכן אינו שבע. אך מי שאוכל מתוך אמונה, כעשיר השמח בחלקו, יש לו אמון שיהיה גם מחר לכן לא מנסה לנכס ולאגור אוכל והוא יכול לשבוע בארוחה. זוהי מידת ארץ ישראל, ארץ האמונה בארץ ישראל לא אוכלים כמסכנים - כעניים.
איך כל האמור קשור לתקשורת הזוגית? זכיתי ללמוד אצל אחד מבכירי המטפלים רבי משה ברלינר והוא היה מביא דוגמא לרגע שבו זוג צריך לפנות לייעוץ: נתאר לעצמנו שישנם חברים החולקים דירה ואחד החברים הכין לעמו ארוחה דשנה וכשהתיישב לאכול חברו הפתיע אותו. ברגע הראשון יש לו צביטה בלב, הוא יאלץ לחלוק את הארוחה שהכין עם חברו. אך אם נתאר לעצמנו את אותה הסיטואציה בין בני זוג, בן הזוג ישמח וירגיש מאושר שבת זוגו תשתתף איתו בסעודה ולהפך. זהו ההבדל בין התנועה של העני האוגר אוכל לעצמו ובין בעל האמונות הרוצה להשפיע טוב על הזולת.
ישנן פעמים שבין בני זוג יש תחושה ולעיתים היא מורגשת באופן מאוד עדין של הרצון לנכס משהו לעצמי בניגוד לבן הזוג באופן לעומתי. זהו הסימן שמשהו נפגם בשמחה הזוגית, באמון בקשר ואפילו במעט. אז כדאי לגשת לייעוץ כדי שהתנועה בנפש של שני שותפים בדירה תחזור להיות שני חלקים של שלם אחד השמחים לחלוק את החיים יחד. ההרגשה הזו לפעמים מורגשת באופן עדין ובמצבים מאד מסוימים ולפעמים ההרגשה הזו משתלטת על מרבית החיים המשותפים.
בכל מקרה כאשר בני זוג מתייחסים כך כל האחד לרעהו כדאי לקבל ייעוץ ולהתבונן בתנועה הנפשית הזו ולרפא את תנועת הלב.בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com