מבט זוגי ומשפחתי לפרשת יתרו תשפ"א
הפרשה שלנו מהווה כתמונת ראי להמשך הפרשה הקודמת. בפרשת השבוע מתואר המפגש האולטימטיבי בין האדם לשכינה, לעומת הפרשה הקודמת שם מתואר הכישלון הגדול ביותר, פרעה ועמלק נכשלים, הם אינם מסוגלים להיפגש עם השכינה. פרעה הקשה את ערפו, לעומת יתרו ובני ישראל שנפגשו וזכו להשראת שכינה ולקבלת התורה. מהו הסוד המאפשר ליתרו ובני ישראל לממש את הפגישה לכדי חיבור עם השכינה ששיאה במתן תורה?
יתרו מגיע למשה ושומע "את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים..." ומסיק "עתה ידעתי כי גדול ה מכל האלוקים...".
לפני מעמד מתן תורה ה' אומר לבני ישראל "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים...".
בשני המקרים הללו, הן אצל יתרו והן אצל בני ישראל ישנה חוויה יוצאת דופן המשנה את פני המציאות. הן יתרו והן בני ישראל מוכנים לראות את המציאות המשתנה מבלי להתכחש אליה. מבלי לנסות להכניס את המראות הגדולות הללו למטבעות חשיבה ישנות ומקובעות.
המאפיין הנוסף במפגש של בני ישראל עם השכינה מופיעה בפסוק "הנה אנכי בא אליך בעב הענן..." כלומר, ההופעה של השכינה היא בענן, לא באופן נגלה אלא דווקא באופן נסתר. יתרה מכך, בהוראות של ה' לבני ישראל הם צריכים להתכונן למעמד הר סיני על ידי הגבלה. בהגבלה לא לעלות אל ההר, בהגבלה לא לגשת איש לאשתו. לכאורה הוראה תמוהה מדוע להיפגש עם הקב"ה מתוך הגבלה? הרי אנחנו יודעים בכל הדתות העתיקות שהיו חוגגים את המפגש עם האלים דווקא מתוך אקסטזה של טשטוש הגבולות וחיבורים של כולם עם כולם.
אלא שמופיע כאן סוד עמוק ומשמעותי, הנכון למפגש בין איש לאשתו ולא רק בין האדם לשכינה.
ראשית, בכדי להיפגש מוכרחים לצאת מהקופסה. מוכרחים לראות את העולם בעין אחרת, לראות את האדם באופן אחר המאפשר יציאה מעצמו לעבר חיבור עם הזולת.
לכן רק אם מוכנים לראות את "היד הגדולה" של ההשגחה האלוקית אפשר להיפגש עם השכינה, אך אם אדם נעול בתפיסות מקובעות אין מקום למפגש כלשהו. אך זה לא מספיק חייבים גם כן את ההגבלה. אי אפשר לייצר פגישה בין שניים כאשר אין גבולות ברורים בין אחד לחברו. לכן בני ישראל מוגבלים לחוות את הנפרדות. רק כך אפשר לאחר מכן להיפתח ,להיפגש ולהתחבר.
זה נכון ביחס בין האדם לאלוקים, אם אדם יחשוב חס ושלום שהוא אלוקים או להפך שהאל הוא כאדם, אין משמעות למפגש.
שני הרעיונות הללו רלוונטיים מאוד במערכת היחסים בין איש ואשתו. לעיתים בני זוג משוכנעים שהם יודעים ומכירים איש את זוגתו עד כדי כך שהם אינם צריכים לפתוח את הפה. אך למעשה אין מפגש עמוק בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, בין נשמה של האחד לנשמת רעהו. כבני אדם אנחנו כל הזמן משתנים ומגלים עוד רובד באישיות שלנו שעד לאותו הרגע לא בא לידי ביטוי. כאשר אנחנו מוכנים לראות את הזולת כפי שהוא כעת לא לפי העבר, כאשר אנחנו איננו יודעים אלא שואלים, אזי יש אפשרות לפגישה בין שניים.
עיקר הפגישה הוא באי-הידיעה ולא בידיעה.
כאשר ישנה התנהגות או דפוסים שחוזרים על עצמם ותמיד ניתנת אותה הפרשנות אין אפשרות למפגש בין שתי נשמות, בין שני עולמות. חייבים להעלות את השאלה מה מסתתר מאחרי עב הענן? מה כוונת הזולת?
מאידך בכדי שייווצר מפגש בין שניים חייבת להיווצר נפרדות ומובחנות בין בני הזוג. שהם למעשה שתי ישויות שונות בתכלית. צריך שיהיה גבול ומרחב ביניהם.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com