באחד הפיוטים היהודיים המוכרים, מושר בשבת השיר בעל הפזמון הבא: "להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים".
הפיוט המעלה על נס את קדושת השבת, אך מדגיש את נושא האוכל.
היש פרדוקס גדול מזה?!
מחד, אוכל מהווה צורך בסיסי, סיפוק תאווה וצורך גשמי ומאידך היום הקדוש בשבוע.
בעצם הפרדוקס הזה קיים לאורך כל החיים הרוחניים שלנו.
התבוננות בפרשה שלנו מחדדת את היחס לאוכל ופותרת את הפרדוקס.
יצחק מבקש מבנו עשיו להכין לו מאכלים "אשר אהב", בכדי שיוכל לברך אותו.
מדוע , מה הקשר בין האוכל לברכה?
ישנה הלכה מאוד מעניינת השופכת אור על הנושא.
אסור לאכול ממאכלי מי שאינו יהודי, גם אם המאכל עשוי לפי כל כללי הכשרות, אלא אם כן נמצא יהודי המשגיח על תהליך הכנת האוכל.
הסיבה היא, שמא יתרגל היהודי להסב עם מי שאינו יהודי ועלול להתחבר אליו עד לכדי כך שעלולים להגיע לקרבה של חתונות ביניהם.
כלומר, החשש הוא שמא האחד יציע לחברו לבוא בברית נישואין עם משפחתו.
אפשר לראות מהלכה זו את כוחה של אכילה בכלל ואכילה משותפת עם מישהו בפרט.
האדם הוא יצור מופלא המורכב מרובד רוחני ומרובד גשמי ויצרי, בכדי שהרובד הרוחני והרגשי יבואו לידי ביטוי, הרובד הגשמי של האדם חייב להיות מסופק, כלומר ככל שאדם חש בטחון בתחום החומרי הוא פנוי הן רוחנית והן נפשית להביע את הרובד הרוחני שלו.
כאשר שניים יושבים וסועדים יחד אנחנו רגילים לכנות זאת "סועדים את לבם", הסעודה מאפשרת ללב להיפתח.
משום כך ההלכה יצרה גדרים בפני פתיחת הלב במקום שיהודי עלול להיכשל.
נחזור לשבת - בכדי שאדם יגיע להתעלות רוחנית הרובד החומרי שבו מוכרח להיות מסופק.
בפרשה שלנו יש רובד עמוק יותר, יצחק רוצה לחשוף את הרובד הרוחני לכן מבקש מעשיו להכין לו את המאכלים שהוא אוהב.
כאשר אבא מבקש מבנו למלא את רצונו ורצון זה אכן מתמלא, אזי הקשר הנפשי ביניהם מתחזק ומתהדק.
זה נכון לא רק בין אב לבנו אלא בין כל שניים - ממש ייעוץ זוגי.
אוכל אינו רק צורך פיזי אלא צורך נפשי ורוחני, בחיים הזוגיים השגרה היא האויב מספר אחת, החיים נכנסים למסלול. ישנן מטלות הכרחיות, ובין מטלות לשגרה הזמנים בהם מוצאים אפשרות להגביר את החברות בין בני זוג הולכים ומתמעטים.
אני מציע לקחת את המטלות שממילא חייבים ולמנף אותם להזדמנויות, לקרבה.
בכדי לעשות זאת מוכרחים לזהות מהם אותם ה"מטלות" שאפשר למנף, לשנות את הפרדיגמה החשיבתית בקשר לאותם המטלות.
להכין אוכל חייבים - אך אפשר לראות את האוכל כהזדמנות לקרבה.
ככל שמכינים את ה"מטעמים...כאשר אהב", בן הזוג מרוויח גם את הביטחון הגשמי ופנוי להגיע לרובד רגשי עמוק יותר אך הוא מקבל גם את היחס של אהבה ואכפתיות ממי שהכין במיוחד את אשר אהב.
אוכל הוא לא רק מטלה או צורך, אלא הזדמנות.
אם נזכה להתרומם למבט כזה - לבצע את השגרה באופן יוצא דופן, נשתדל לתת תחושה לבן הזוג שחשבנו עליו אפילו בשגרה.
העיקר שיעשה מתוך שמחה והארת הפנים.
במידה ודבר זה יעשה כך תהיה תגובה של הוקרה והארת הפנים הרבה מעבר להשקעה בהכנת האוכל.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com