מבט זוגי ומשפחתי לפרשת שמות תשפ"ג
פרשת השבוע מפגישה אותנו עם דמותו המיוחדת של משה רבנו. התורה מתארת את קורות חייו של משה רבנו מילדות בתנאים לא פשוטים כילד מאומץ בבית פרעה. ומנגד הוא יודע מי הם הוריו הביולוגים שכן עד גיל גמילה הוא גדל אצל אמו ואביו.
כאשר משה מתבגר הוא יוצא אל אחיו. כאן התורה מדגישה בפסוק אחד את הפועל "וירא". "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ... וירא כי אין איש ויך את את המצרי...". בבריחתו מגיע משה למדין כפליט הבורח מהאימפריה המצרית ורגישותו מביאה אותו להתערב באי הצדק שנעשה לבנות יתרו הרועות את צאן אביהם על ידי רועי מדין.
לאחר שנים של גלות במדין "...וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסרה נא ואראה ...".
התבוננות נוספת מגלה שהתורה מתארת את היחס של ה' גם בפועל "וירא".
מה משמעות הראיה הזו? מדוע היא מודגשת?
התורה מתארת את ההסתכלות של משה רבנו ואף מעבר לכך, אלא מדגישה את ראייתו שחושפת רגישות למה שרואים ושימת לב. משהרבנו לא נותן לדברים לעבור על ידו באופן סתמי. כאשר הוא יוצא אל אחיו ורואה את השחיתות, את העיוות המוסרי, את השיעבוד של אלו שעד לא מזמן היו נאמנים לשלטון על לא עוול בכפם. כאשר הוא רואה את העיוות המוסרי באיש המצרי שמכה איש עברי ואין איש להציל, לשנות את המציאות. אז משה רבנו נדרש להיות "איש", לעשות מעשה ולתקן את העיוות.
במעמד הסנה, משה רבנו רגיש לעצם המציאות, לאי ההיגיון שהסנה בוער ואינו מתעכל, הוא מסתקרן ומתקרב, הוא אינו מקבל את המציאות באופן סתמי. הרגישות של משה רבנו מזכה אותו להיות גואלם של ישראל. לראות את המציאות ולשים לב לתמונה כוללת וממילא לראות איך מקדמים אותה.
הרגישות ושימת הלב תוך חיי השגרה היא תנועת נפש לא פשוטה. מחד אנו כבני אדם נשאבים אל תוך השגרה גם כאשר שגרה היא לא צודקת או לא נוחה. השגרה "שואבת את האדם אליה פנימה" ומתרגלים אליה היא מוציאה מאיתנו כוחות הישרדות והסתגלות.
לעומת זאת התבוננות של משה היא תנועה הפוכה, יש מגמה עליונה, מטרה גבוהה יותר מהמציאות ואז המבט עוסק בדרך להגיע אל המטרה. התבוננות כזו דורשת רגישות גדולה להווה, יציבות גדולה ביחס אל המגמה וגבורה לנסות ולשנות.
מעין למה הדבר דומה למחנך או הורה שפוגש ילד בהווה ומתמודד עם התנהגות מאתגרת. אפשר לנסות לשרוד על אף ההתנהגות ואפשר לנסות לרומם את הילד למגמה העתידית.
לדוגמה: כאשר ילד הוא עדיין קטן ואינו יודע להתאפק, הוא עושה את צרכיו בלא שליטה. אפשר לשרוד את זה בעזרת טיטולים, אך ההורים מכח המבט העתידי מנסים לגמול אותו. כך גם ביחס של בני זוג האחד אל זוגתו, אפשר מהר מאד להישאב לשגרה ובשגרה ישנם דברים טובים ודברים שקצת פחות. אפשר לשרוד ולהשאיר את הכל על מי מנוחות, אך מתוך רגישות האחד לשני יתהווה רצון לשפר את החיים וממילא להשתנות.
השאלה היא האם להשתנות באופן כוחני ודורסני או מתוך מבט כמבטו של משה רבנו "וירא", מבט מלא רגישות?
זהירות ! התוצאה עלולה להיות קטסטרופלית!
צריך לשים לב וברגישות רבה לבנות ולא להרוס, לנטוע ולא לעקור. הראייה צריכה לנבוע מראיית המכלול והסקרנות על המקום בו נמצא הזולת ביחס לשינוי.
יהי רצון שתהיה לכל אחד מאיתנו רגישות לזולת, יציבות כלפי המגמה. ראייה ברורה וכיוון על הרצון לגדול יחד.
ממליץ לכל זוג לדבר על היעדים ועל המטרות, ובעזרת הרבה רצון וגבורה להתקדם לעבר השינוי.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com