מבט זוגי ומשפחתי לפרשת שלח תשפ"א
פרשת השבוע, פרשת שלח ממשיכה בתיאור מסעם של בני ישראל אל עבר הכניסה לארץ וכן מתארת את הנפילות ותהליך השיקום אותו חווה עם ישראל.
בפרשה, עם ישראל נמצא על סף הכניסה לארץ המובטחת, אך מאבד את ההזדמנות להיכנס עקב "נפילת" נשיאי העדה התרים את הארץ.
הפעם אני אתמקד בסיפור התרים את הארץ – אותם מרגלים, אך מזווית מעט שונה מהמקובל.
לכאורה אפשר להבין את עשרת הנשיאים המדווחים את מה שראו עיניהם וממילא את ההתרשמות האישית שלהם. אותם נשיאים הולכים לתור את הארץ מתוך תקווה שהם מגיעים לארץ אשר עיני ה' בה – הארץ המובטחת. אני מניח שהם ציפו לראות את הנוכחות הנסית של ארץ ה' פי כמה מהמדבר. שהרי אם במדבר שהוא ארץ ציה בלי מים, ולמרות זאת יש בו עמוד ענן ועמוד אש, מן, שליו ושאר ניסי השגחת ה', אז כל שכן בארץ ישראל המציאות הניסית תהיה פי כמה.
האכזבה שמילאה אותם כשמצאו ארץ טבעית עם ענקים ושאר פגעי הטבע הביאו אותם לערעור אמונתם.
מה שלא מובן היא הגישה בה הם נקטו, גישתם של יהושע וכלב. כיצד יהושע וכלב שראו את המציאות באותו האופן בדיוק כמו שאר הנשיאים, מדוע הם לא הגיבו באותה צורה? באותה הספקנות כלפי ארץ ישראל? מדוע הם היו מוכנים להגיד בקול ברור וצלול כנגד הרוב "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכל נוכל לה"?
טמון פה עקרון יסודי מאוד שמלמד רבות על צורת התגובה מאירוע כזה או אחר.
אפשר להגיב כלפי אכזבה ממקום שמרני, "מה שהיה הוא שיהיה", תגובה מקובעות מחשבתית ולחילופין אפשר להגיב כלפי אכזבה ממקום מצמיח, ממקום מברר המאפשר שינוי תודעה.
באשר לעשרת הנשיאים, תפיסת עולמם הייתה מקובעת, תמונת המציאות לדעתם הייתה עם סימן קריאה. לכן הם נכנסו לעמדה של ייאוש וכפירה ביחס להנהגה של ה'. לעומתם יהושע וכלב בן יפונה היו בעמדה אחרת לחלוטין, עמדה שהאכזבה עצמה דרשה מהם להתבונן על המציאות בעיניים מפוקחות. עמדה שדרשה מהם לבחון האם הפרדיגמה המחשבתית רלוונטית או לא?
הבירור הזה מוביל את יהושע וכלב להצהיר קבל עם ועדה "...טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש".
ר' נחמן מברסלב האיר באחת התורות שלו בנושא, הוא ביאר על כך שמניעות בחיים מגיעות בכדי לאלץ אותנו לברר מאין שואבים כוחות להתמודדות ואיפה צריך לשנות כיוון ולחשוב מחוץ לקופסא. מחשבה הפוכה מהמחשבה המקובלת.
אין זוגיות שאין בה אכזבות.
אכזבה יכולה למוטט את הקשר הזוגי. אכזבה עלולה ליצור חוסר אמון בין בני זוג. בין אם האכזבה היא מבן הזוג שלא תפקד על פי ציפיות מסוימות ובין אם האכזבה היא מהמציאות של הזוגיות עצמה - היה חלום מסוים, אך המציאות היא אחרת.
בין כך ובין כך אם הגישה היא שהמציאות חייבת להתאים לציפיות, סביר להניח שהקשר הזוגי לא יוכל להחזיק מעמד. אך אם האכזבה היא פתח להיפגש עם המציאות כפי שהיא, היא תשמש כמפתח לצאת מארבע האמות של כל אחד מבני הזוג בכדי לראות את הזולת ואת ההזדמנויות הקיימות בפניו. אזי הקשר הזוגי יכול לצאת מחוזק מאד דווקא מהאכזבות.
גישה כזו למעשה מאפשרת התקדמות זוגית מתוך המפגש עם המניעות והאכזבות המאלצות את בני הזוג לברר את עומק הקשר ביניהם ולגלות מהו עומק האישיות של שניהם.
אך כמובן, אין זו גישה קלה ליישום, הגישה דורשת גבורה רבה, המון סבלנות ובעיקר התבוננות בעין טובה בין השנים. ולאחר המכן מגיע שלב התגמול ששווה את כל המאמץ.
טיפ קטן...
החיים חזקים מהכל, ומן הסתם נתקל באכזבה לאורך הדרך...
לכן כאשר נתקלים באכזבה, תחילה וכתגובה ראשונית יש לעצור, לנשום עמוק, להתבונן מהי האכזבה? מה התפספס? אך חשוב מכל, מהי ההזמנה למבט עמוק יותר? רק לאחר מכן להגיב.
אז יש סיכוי לבנות נדבך עמוק, חזק ומשמעותי בקשר הזוגי.
המסע הזוגי הוא מסע של גילוי מתמיד - המסע לעבר "הארץ המובטחת".
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com