מבט זוגי ומשפחתי לפרשת אמר תשפ"א
פרשת אמר היא המשכה הישיר של פרשת קדושים, הפרשה עוסקת בחובה לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא ולא חס ושלום לחלל את שמו יתברך. מה משמעות המושגים הללו? לחלל שם שמים הכוונה לעשות מעשים שעניינם הוא יצירת חלל בעולם. חלל שנוכחות השכינה בו נעדרת בבחינת הסתרה שבהסתרה.
ממילא קידוש השם זו התנועה ההפוכה, לתת מקום לשכינה שתתגלה.
מכאן עוברת הפרשה למנות את המועדים השונים. מתעוררת שאלה מדוע מלך מלכי המלכים צריך מועד? הרי הוא נוכח תמיד. מסביר הרש"ר שהמועדים הם מלשון התוודעות. כמו שני אנשים המתכוונים לזמן מפגש מסוים. כך הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו להתכונן בזמנים מסוימים לקשר חזק יותר. ברשימת המועדים התורה מזכירה את ספירת העומר. כל ספירה יוצרת מצב של ציפייה - היא התנועה ההפוכה מספונטניות. הספירה מאפשרת מפגש של דיוק מכוון מאשר פרץ של קשר אגבי.
המרחב הביתי הוא מקדש מעט של האדם. חובת קידוש השם וודאי שייכת במרחב של מקדש מעט של האדם. אך היישום הוא לא פשוט משתי בחינות: הן שגרת החיים המקשה על מחשבות רוממות שכאלו. שנית במקדש של האומה ישנה עבודת המקדש, שם ברור וגלוי איך מקדשים את שמו. אך בבית מקדש מעט של כל אחד מאיתנו עוסקים בחיים הארציים, נושאים שכלפי חוץ נראים מאד רחוקים.
האמת היא שדווקא במרחב הזוגי שורה השכינה, שם אפשר לקדש שמו.
המהר"ל מפראג מבאר שלולי שכינתו יתברך עצם בניית הזוגיות הייתה בלתי אפשרית. השונות בין בני הזוג היא כה גדולה שלולי "התערבותו" , הזוגיות לא הייתה קיימת. לכן במרחב של הבית שם יש אפשרות להנכיח את שמו יתברך - לקדש את שמו.
אחד המרחבים בהם הרעיון הזה בא לידי ביטוי מאד בולט הוא הקשר האינטימי בין בני זוג. האינטימיות בין בני זוג היא ביטוי לקשר חזק ביותר. כאשר הוא נעשה מתוך אהבה, אחווה, שלום ורעות מתגדל שמו יתברך. הרבה זוגות חושבים שאינטימיות הנובעת מרצון ספונטני היא ביטוי לאינטימיות מלאה. אך במציאות הרבה זוגות נתקלים בקושי ל"תאם" את הספונטניות שלהם. התוצאה היא שמי מבני הזוג מרגיש שהוא מאכזב, הוא לא בסדר. יתרה מכך כאשר אנו פועלים באופן ספונטני בלא מחשבה מוקדמת אנו לא תמיד מכוונים כלפי הזולת עד הסוף. אמנם אנו מבטאים פרץ רגשי מאד אוטנטי אך לא תמיד יש לזה הד אצל הזולת.
עם התנהלות ספונטנית, ישנו צורך להתוועד מראש, להזמין בצניעות האחד את השניה למפגש של חיבור אינטימי. הזמנה כזו מאפשרת התכוונות הן של כל אחד והן של בני הזוג למפגש. כך הפגישה עצמה יכולה להיות יותר עוצמתית.
הרבה זוגות טענו בפני שהסיבה שבגינה הם לא מזמינים זה את זה הוא מחשש לסירוב. החשש הזה משתק את המזמין וגורם לבן הזוג שלא תמיד רוצה באותה מידה להגיב בריצוי הזולת. כתוצאה מכל זה נמנעים מלהזמין. שתי התגובות הללו לא רצויות, הן מעקרות את הקשר האינטימי מכנות שהוא יסוד האינטימיות. אז מה אפשר לעשות?.
חייבים להכיר בעובדה שבני זוג אנשים שונים עם רמת צורך וחשק שונה לאינטימיות. זהו התנאי המאפשר חיזור והזמנה האחד את זוגתו. ממילא מותר לפעמים להיות בעמדה שכעת לא מתאים להיפגש לאינטימיות אך השאלה איך זה נאמר? האם זה נאמר כסירוב, נעילת הדלת ואז זה נותן לשני תחושת של נטישה או שמא אפשר לסרב אך תמיד לפתוח פתח מתי כן יתאפשר. פתיחת הפתח חייבת להיות כנה ולא מותנת. לדוגמה: לא אמירה שכאשר תעשה כך וכך אסכים חס ושלום, אלא כעת זה לא מתאים מסיבה זו או אחרת, אך בזמן אחר (לנקוב בזמן לא אמירה אמורפית) בשמחה.
עקרון ההתוועדות והספירה היוצרת ציפיה בריאה חיונית לקשר האינטימי הזוגי בהצלחה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com