מבט זוגי ומשפחתי לפרשת משפטים תשפ"ב
פרשת משפטים מהווה את המשכו של מעמד הר סיני ומתן תורה. הפרשנים מזהים את פירוט המצוות הרבות בפרשה כפירוט לאימות המצוות. הפעם ברצוני להתעכב על שתי מצוות הפותחות מבט חשוב לא רק לעניינן אלא להיבט רחב יותר, מצוות השמיטה ומצוות שמירת השבת.
מאידך, בסוף הפרשה משה רבינו מספר לבני ישראל שה' ישלח את אימתו לפני בני ישראל וימית את כל האויבים. ומיד מוסיף "ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך. לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ". במבט ראשון לא מובן מדוע ה' מפיל את אימתו על האויבים אך בתהליך איטי, הרי לא קצרה יד ה'?!
בעולם המתרגל לקיצור תהליכים עד כדי העלמתם, שתי מצוות אלו הן ההפך הגמור למגמה המתהווה. התורה מבקשת מאיתנו להיפתח לעולם של תהליכים. תהליך השמיטה וכן שבת הם תהליכים המעצימים את העבודה במשך ששת השנים וששת ימי השבוע ובשנה השביעית וביום השביעי לשבות. כלומר, לנטוש את השליטה על "מה יהיה". בשבת, ישנו ביטוי ייחודי "למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך" לגבי שמיטה מופיע "ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה".
היכולת להרפות מהשליטה מאפשרת את מנוחת הנפש, לראות את מי שנמצא מסביב, את זה שנמצא בשוליים. לנוח זה לא רק לא לעבוד, לנוח היא היכולת להגיע אל הנפש, אל מנוחת המקום בלי הצורך לרוץ ולרדוף. הן השבת והן השמיטה הן מחזוריות. במחזור החיים יש תחנות טעינה.
העניין השני שאני רוצה להתבונן בו הוא האופן בו ה' מביא אותנו אל הארץ: "...מעט מעט אגרשנו מפניך...". אין מעצור מלפני המקום להשפיע עלינו טובה אך כל השפעה היא על פי הקיבולת של כלי הקיבול, כשאין כלים לקבל טובה, הטובה חסרת משמעות. נתינה שלימה היא לעולם ביחס ישיר אל המקבלים.
שני רעיונות אלו שייכים כמובן גם למערכת הזוגית. קשר זוגי הוא קשר שיש בכל רגע נתון אורות וכלים. כל אחד מבני הזוג נותן את האור שלו לזוגיות ומאידך חייב כלי לקבל את האור המיוחד של הזולת. הקושי מגיע לעיתים כשאחד מעונין לתת את מלוא האור ולא תמיד הכלי של השני מכוון מספיק. לכן כל קשר זוגי חייב תהליך. התהליך הוא תהליך הדדי, כלומר לכל אחד מבני הזוג יש אור ייחודי להאיר בו את הקשר. אין מי שיש לו יתרון על חברו. ההכרה להדדיות מצריכה המון הערכה הדדית ורצון של כל אחד מבני הזוג לקבל מהשני. הרצון מאפשר לכל אחד מאיתנו לתת אך מי שנותן חייב לוודא שלשני יש כלים לקבל את האור של הזולת.
באחת הסדרות שהעברתי טיפלתי בזוג כשאחד מבני הזוג משוכנע שהשני צריך להבין אותו בלא שהוא יסביר את עצמו כי הדברים מובנים מאליהם. זו כמובן טעות, אין שום דבר המובן מאליו. חייבים לבנות כלים להסביר את האור את המסר שרוצים להעביר. התהליך שמאפשר הבנה הדרגתית לקבלת ה"אור" שבן הזוג רוצה להעביר ומאפשר הזדהות והפנמה. ההפנמה מאפשרת קניין. זהו המתכון לתקשורת בריאה. כל המתואר עד כאן הוא תהליך מחזורי בין בני זוג, התהליך לא נפסק לעולם. כי כל הזמן ישנן אורות חדשים שכל אחד מבני הזוג רוצה לשתף האחד את השני . אך עם כל ההתמדה בתהליך של שיתוף אורות וכלים חייבים לזכור שיש גם רגעים בהם צריך להרפות ולשהות, לתת לזוגיות להיות נוכחת ולאפשר לבני הזוג להיות במעין שבת, שמיטה. להתרפק על עצם הקשר בכדי להמשיך אחר כך להתעלות. הדימוי הכי קרוב שעולה לי הוא טיול זוגי במעלה הר אך כדי להמשיך ולעלות, חייבים לשהות ולנשום את עצם הביחד בטיול להתרשם מהדרך שעברנו ואחר כך אפשר להמשיך ולעלות. קשר זוגי הוא קשר הדדי של נתינה ובדיקה האם יש יכולת לקבל ולא נתינה בהתעלמות ממי ואיך מקבלים ובד בבד הקשר הזוגי הוא היכולת לשהות ולהתמלא מהדרך שהזוג עובר.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com