מבט זוגי ומשפחתי לפרשת יתרו תשפ"ד
בפרשת השבוע נערכת הפגישה המהותית ביותר בין עם ישראל להקב"ה. כתוצאה מפגישה זו עם ישראל מתעלים למדרגה רוחנית כה גבוהה עד כדי כך שהם "רואים קולות". הם מגיעים לאמונה כה גדולה "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעלם...".
כמובן שפגישה כזו מצריכה הכנה מראש, הפגישה אינה תוצאה פתאומית של, הופעה אלוקית באופן אקראי חלילה.
ראשית ה' מזמין את בני ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". ובני ישראל נענים "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה...".
לאחר מכן משה נצטווה לבקש מהעם להתקדש שלשה ימים קודם למעמד הגדול, הם נדרשו לכבס את בגדיהם ולשים גבול בתחתית ההר שממנו אסור לעלות אל ההר בנוסף עליהם להתרחק מיחסי אישות.
מה פשר ההכנות הללו? התבוננות בתהליך ההכנה של בני ישראל לפגישה עם ה' מלמדת עיקר מאד חשוב. כל פגישה מצריכה התכווננות, אחרת פגישה אקראית לא תבנה משהו חדש ובטח שלא תשאיר רושם.
ההכנה הראשונה היא למעשה הערך העליון של הפגישה, מדוע היא כה חשובה ומשמעותית "להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש"? ההכנה השניה מטרתה לתת משמעות לפגישה על ידי כך שהחיים לא ימשיכו להתנהל כאתמול שלשלום, עליהם לכבס את בגדיהם. ולבסוף "שמירת גבול" אי אפשר לפרוץ את הגבולות ולעלות אל ההר במהלך הפגישה. בנוסף אי אפשר להיפגש עם הקב"ה מתוך היסח הדעת כלומר אי אפשר להיות באינטימיות עם בן הזוג במהלך הפגישה עם הקב"ה.
לאדם קשה להכיל דואליות שכזו. העקרונות הללו חשובים מאוד בכל מערכת זוגית ומשפחתית ובטח במערכת כזו שעברה טלטלה כגון הטלטלות שעוברות משפחות רבות בימים אלו.
זוגות רבים התנהלו במצב קיצון במשך יותר ממאה ימים, הבעל/האישה נלחמים ונמצאים במצב ובתחושה של סכנה קיומית. כאשר במשך כל הזמן הזה המשפחה ניסתה לשמור על שגרת חיים מתוך דאגה ומתוך תחושה שכרגע חייבים להסתדר ואפילו לבד.
ישנם הרבה זוגות שבהם בן או בת הזוג שנותרו בעורף גילו לפתע כוחות "שלא היו קיימים" קודם ולמדו להסתדר לבד בתחומים שהיו תמיד נחלת הזולת. ישנם בני או בנות זוג שפיתחו אפילו כעס מתוך תחושה שכבר אי אפשר, שלא מצליחים להשתלט על הכל. תחושות אלו הן תחושות קצה משני העברים שבתווך ישנם זוגות שהתחושות נעות בין הקצוות.
יש בעלים שהמתח והמרחק פיתחו בהם געגועים עצומים והם מחכים לרגע של שפיות בו אפשר לחזור לשגרה, לחיק האוהב של האישה והילדים. הם מחכים למקום הבטוח של הבעל, שיחזור להיות כמות שהיה קודם למלחמה, אך יש בעלים שדווקא המרחק ותחושת ההתעלות להילחם עבור משהו גדול נתן להם "שקט" מדאגות ומריבות שהיו מנת חלקם ביום יום.
בין כך ובין כך החזרה הביתה היא כמו פגישה מחודשת בין בני זוג, אי אפשר לבוא פתאום ולצפות שהעולם הקודם ימשיך להתנהל כאילו לא קרה כלום. חייבים להתכונן לחזרה הביתה.
ראשית צריך לחדד את הסיבות הרבות לכך שהבית והמערכת הזוגית טובים מבחינה מהותית, ומה הם רעשי הרקע שמצריכים טיפול.
שנית מוכרחים להרכיב משקפיים חדשים בכדי להתבונן על החיים במבט מבחין בין עיקר לטפל. צריך להכיר שהמקום אותו תפס כל אחד מבני הזוג הן במישור הזוגי והן במישור המשפחתי התערער וצריך עיגון מחדש. העיגון הזה מצריך דיבור ושיתוף זוגי הן של ציפיות אך יותר חשוב של שיתוף במה שכל אחד עבר במשך הזמן הארוך שהיה.
כלומר, שהבעל יאזין להתמודדות האישה שעברה את התקופה וייתן לתחושות הללו מקום לא כמי שצריך לחוש אשם על קושי, אשמה ועל גילוי של מסוגלות, אלא ממקום מכיל וכך גם האישה צריכה לתקף את התחושות שחש הבעל מתחושות של חוסר אונים ופחד קיומי ועד לתחושות גילוי של מסוגלות שותפות לדבר עצמתי וגדול.
חשוב לשתף בציפיות שיש לכל אחד מבני הזוג האחד זה לזו, הן במישור הזוגי החברי והן במישור המשפחתי מבחינת חלוקת "נטל העבודה". צריך להבין שזהו תהליך המצריך נקיות מרעשי רקע וזמן אי אפשר לצפות לפתיחות של הבעל שחווה חוויות קצה שיפתח וישתף בקלות מיד, הדבר אורך זמן. אני מציע לכל זוג ולכל משפחה לקחת פסק זמן ולהיות אחד עם השני לפני החזרה לשגרת היום יום. אחרת דברים נדחקים לקרן זווית ולבסוף ישנה התפרצות.
באם מתגלה שישנו קושי בתהליך הפגישה המחודשת כדאי להיעזר בעזרה מקצועית עזרה כזו יכולה לחסוך הרבה כאב.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com