מבט זוגי ומשפחתי לפרשת בהעלתך תשפ"ב
סוף סוף, לאחר ההכנות המרובות, עם ישראל מתחיל לנוע לעבר ארץ ישראל. המסע הגדול מתחיל. כל מסע הוא תהליך וכמו בכל תהליך ישנם עליות ומורדות. ישנם קשיים, וכל קימה מנפילה וקושי היא בירור חשוב.
למעשה הדפוס הזה מאפיין את כל ספר במדבר.
בתיאור מסע המחנה ישנו פרט הנראה כפרט טכני ושולי אך מהותי להבנת תהליך המסע.
התורה מתארת שמחנה ישראל היה יוצא לדרך רק כאשר היה מקבל "הנחייה", "ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל". הענן הוא הסמן למסע המחנה.
בנוסף לענן יש סימן נוסף עליו משה מצטווה. משה מצטווה ליצור שתי חצוצרות שיבשרו לעם ישראל מתי להערך למסע ומתי לעצור למנוחה. תפקידן של החצוצרות הוא למעשה לבשר על כל התרחשות מיוחדת ולהקהיל את העם סביב אוהל מועד או להתגונן בפני צר ואויב.
לכאורה, הציווי הוא טכני כמו שבימינו ישנה אזעקה בזמן מלחמה ח"ו. אך ישנו רובד עמוק יותר.
בחיי הפרט כל תהליך כורך עימו שינויים, כאשר שינויים לכשעצמם אינם קלים. כבני אדם רובנו מעדיפים מציאות יציבה וקבוע. יחד עם הרצון שלנו להתפתח אנחנו אוהבים את הידוע והקבוע. זה נכון לגבי הפרט ובוודאי לגבי ההתנהלות הזוגית. הקושי בשינוי נובע בין היתר מהחשש שלנו מעצם ביצוע השינוי, במידת ההצלחה או חלילה הכישלון, בחשש מהביקורת העצמית והזוגית. כל אלו וודאי מקשים מאוד על עצם הגישה לתהליך השינוי.
קושי נוסף הוא הפחד מהלא נודע. להשתנות זה לקפוץ לעולם האי וודאות, המצב הקיים, המוכר לפעמים הוא מצב פחות נעים אך לפחות הוא מצב ידוע. שינוי לוקח אותנו אל עולם הלא ידוע, שם אין לנו שליטה ובמחוזות הללו קשה לנו להתנהל.
דרושה המון גבורה והמון כח בכדי להיות מוכנים לגשת למחוזות השינוי. גבורה היא אמונה ביכולת שלנו להיות במקום חשוף לביקורת והאמונה שנוכל להתנהל היטב ונכון במחוזות של חוסר וודאות. כל הנאמר נכון לאדם הפרטי ובטח במישור הזוגי.
מאין הפרט או הזוג ישאבו אמון וכח לצאת למסע של השתנות, הרי זוגיות זהו מסע חיים של שבסיסו השתנות.
בפרשה שלנו התורה מציעה פתרון עמוק. כל שינוי מצריך תקיעה בחצוצרות הן לפני אך הרבה יותר מכך לאחר מכן. כאשר אנחנו תוקעים בחצוצרות אנחנו נזכרים בענן מעל המחנה, בהשגחת ה', באמונה שה' מאמין בנו.
הדבר דומה לנשיקה שהורים נותנים לילד לפני שנפרדים ממנו בהליכתו לגן. התקיעה לאחר שהמחנה נח מהמסע מבטא את ההכרה בעצם המאמץ במסע בהכרה בערך ההשתנות בלא קשר עד אם הגענו אל היעד היעד או רק התקרבנו וישנה עוד דרך. ההכרה בערך המוכנות להשתנות בלא עין שיפוטית. הרי בני ישראל נמצאים במסע ארבעים שנה. הרעיון הזה הכרחי למסע הזוגי, לבטחון הזוגי ולבריאות הזוגית. בכדי שזוגיות תשאף להתפתח ולהשתנות כל אחד מבני הזוג צריכים המון גבורה כח ואמונה. את האמונה הם חייבים לשאוב מעצמם. כל אחד מבני הזוג חייב לשדר ולחזק את השני, על כך שישנה ביכלתו לצאת למסע באמונה, בלא תנאי, בלא עין שיפוטית וללא התניות. כלומר, ע"י אמונה בלתי מותנת – תקיעת החצוצרות לפני היציאה למסע. לאחר כל השתדלות לשינוי חייבים תקיעת חצוצרות כדי להוקיר את עצם הניסיון, את הרצון של בן הזוג להשתנות. ההוקרה היא בעין טובה ובלא שיפוטיות כי עדין לא הגעת ליעד הנחשק
נתבונן בזוג שאחד מבני הזוג רוצה לעשות דיטה הוא חייב המון חיזוק ואמון מחברו לעצם המהלך וכל התקדמות מצריכה הוקרה על אף שעדין לא השיג את היעד. כך בדיאטה ובכל מאמץ. ביקורת או חוסר הערכה תגרום לפעולה ההפוכה. ניתן דוגמה נוספת נתאר שאחד מבני הזוג רוצה להתקדם מבחינה רוחנית. עצם הרצון קדוש, אך הוא מלווה במון קשיים ופחדים.
אם עצם הרצון לא יקבל המון חיזוק מבן הזוג אין סיכוי שהניסיון יצלח וכמובן כל ניסיון לשינוי חייב חיזוק והוקרה על אף שעדין בביטוי המעשי השינוי טרם ניכר.
יהי רצון שנזכה לתקוע בחצוצרות ביציאה למסע החיים
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com