מבט זוגי ומשפחתי לפרשת ויגש תשפ"ד
בפרשת השבוע אנחנו מגיעים לשיא, לנקודה עוצמתית שטמונה במפגש בין יהודה ליוסף ובסופו של המפגש מתגלה יוסף אל אחיו. מעבר לכל מה שדמיינו האחים, כעת מתברר להם שחלומותיו של יוסף התגשמו והתממשו "אחד לאחד" מבלי שיוסף ימלוך עליהם שכן, יוסף משנה למלך מצרים. הדבר המפתיע ביותר הוא שיוסף לא כועס עליהם, אלא להיפך "ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". יוסף רואה את כל השתלשלות העניינים כשליחות אלוקית. בעוד האחים מתקשים להאמין לכל רצף ההתרחשויות, יוסף שולח את האחים להביא את יעקב אביהם, מצווה אותם "מהרו אל אבי ואמרתם...שמני אלוקים לאדון על כל מצרים רדה אלי אל תעמד...".
יוסף שולח את האחים בשיירה מלכותית ונפרד מהם באמירה ייחודית "אל תרגזו בדרך". לכאורה, מדוע שירגזו בדרך הרי הם ניצלו מעונש חמור. הם גילו שיוסף אחיהם חי ולא רק זאת אלא שהוא אינו כועס עליהם והוא יציל אותם מהרעב.
בטבע האנושי כאשר ישנו אירוע של כישלון או חריגה מהמוכר והידוע האדם מחפש מי "אשם" בכישלון בחריגה בשינוי. ההנחה היא שאם נמצא את ה"אשם" נוכל להחזיר את המציאות לתיקונה, נחזור לתחושת השליטה במצב, נחזור לביטחון העצמי.
האמת היא שלרוב מציאת ה"אשם" לא נותנת ביטחון אמיתי ושליטה במצב, למעשה היא גורמת להפך. כאשר ישנו שינוי או כשלון זה סימן שהמציאות השתנתה וצריך לפקוח עיניים ולחפש את הדבר שהשתנה, את החידוש שבמציאות, אי אפשר להחזיר את המציאות אחורה.
זהו ההבדל בין למידה מנפילות ולמידת הלקח להבא. יתרה מכך לעיתים מציאת האשם או האשמת האחר היא בעצם הכרזה שמישהו לא בסדר, היא אמירה שיפוטית שאינה מכוונת תיקון המצב.
לעומת זאת, לקיחת אחריות היא אמירה הפוכה. האדם שלוקח אחריות הוא אדם שמכריז "אני מבין שייתכן ונעשתה טעות מתוך שיקול דעת שגוי או אי ידיעת כל הנתונים ואני מוכן לתקן". את זה עשה יהודה בבואו את יוסף בתחילת הפרשה.
יוסף אם כן מבקש מהאחים שלא יאשימו זה את זה במכירתו, ושככל הנראה זו הייתה טעות, הוא מבקש מהם שילמדו את הלקח מיתוך לקיחת אחריות.
כך גם במישור הזוגי, אני פוגש פעמים רבות מקרים של הטלת אשמה, תנועה כזו אינה מועילה, היא מקבעת מערכת יחסים מרחיקה בין בני זוג ונותנת תחושה של ביקורת ושיפוטיות ביניהם. בלי כל קשר לכך שאולי הטלת האשמה מוצדקת או לא, אך בין בני זוג זו אינה המטרה. המטרה היא ההתקדמות מתוך לקיחת אחריות מתוך רצון ללמוד מה משתנה במציאות וכיצד להפוך את העולם הזוגי ליפה יותר. הפניית אצבע מאשימה כלפי הזולת היא בריחה מלקיחת אחריות, האצבע תמיד מופנית כלפי האדם עצמו ורק מתוך לקיחת אחריות אישית המערכת הזוגית תשתנה. כיוון שכל מערכת מושפעת מיחסי גומלין בין שניים לפחות.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com