מבט זוגי ומשפחתי לפרשת ויצא תשפ"ג
אני רוצה לשתף אתכם במפגש זוגי עם זוג שבעבר הרחוק היה בשלבי חשיבה על חתונה ומיסוד הקשר הזוגי.
כדרכי, פתחתי בשאלה קצת פרובוקטיבית ושאלתי את הזוג המתוק מדוע הם בוחרים להתחתן?
התשובה שלהם פתחה צוהר למפגש, יחד התבוננו במניע לחתונה, במניע שגורם לזוג בני אדם שלרוב מגיעים ממקומות שונים לבנות את ביתם יחד.
יש רבים שטועים וחושבים שזוג מתחתן כאשר הוא מבקש להביא ילדים לעולם. עד אז אפשר להיות בזוגיות אך לא צריך לבנות קן ולקבע את הקשר בצורת חתונה. כמובן שבמחשבה כזו ישנו פתח לתקלה גדולה ולקושי גדול בעצם הזוגיות עד כדי קציבת זמן לזוגיות.
המשנה בפרקי אבות כותבת "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל בטלה אהבה...." (ה',י"ט). כלומר אם האהבה של זוג מותנית בדבר שהוא מעבר לעצם הזוגיות, אזי כשהדבר החיצוני חסר אזי אין מה שיפרנס את הקשר והקשר בטל.
אמנם ילדים הם תוצר של הקשר הזוגי, בתפילה שהם באים לעולם, מתוך אהבה, אחווה ועוד, אך אם הקשר מותנה בזה לרוב הוא לא יחזיק מעמד. ילדים הם מתנת אל.
כאשר מתבוננים בפרקים העוסקים באבות האומה, נבחין שכל אימותינו היו עקרות ותמיד נשאלת השאלה: מדוע? הרי הן היו דמויות יוצאות מן הכלל, בבחינת צדיק ורע לו. הרבה תשובות ניתנו אך אני חושב שהתורה רוצה להדגיש שהקשר הזוגי לא מותנה בכך שיהיו ילדים, אחרת האבות היו נפרדים מאימהות האומה. בפרשת השבוע יעקב אבינו נושא את רחל כי הוא אוהב אותה. הפסוק מדגיש "ויאהב גם את רחל ..." על אף שאין לה ילדים .
כאשר רחל טוענת בפני יעקב "הבה לי בנים", יעקב משיב "התחת אלוקים אני", הרי הקשר לא מתחיל מכך שיש או שאין ילדים זה בתחום של אלוקים. רגשות האהבה והאחווה חייבים להיות מספיק חזקים בכדי להתמודד עם הבאת הילדים יחד רק כך אפשר הן לקבל את הברכה האלוקית והן לגדל ילדים. רק כך אפשר להתמודד עם העיכוב בקבלת השפע משמים ועם העיכוב בקליטה להריון וקבלת פרי בטן.
הנושא העדין והרגיש הזה נוגע לסוגיה נוספת, ישנם זוגות שב"ה זכו לשפע, זכו לפרי בטן ועם השנים נוצר פער בין בני הזוג ברצון להבאת עוד ילדים. אחד מבני הזוג מעוניין להביא עוד שפע לעולם ואילו הזולת לא נמצא באותה העמדה ובאותו הרצון.
פער שכזה עלול להוביל למתח גדול, לביקורת ואף לריחוק בעצם הזוגיות. במקרים כאלו יש סכנה מאד גדולה שהקשר הזוגי עלול ליפול תחת "אהבה התלויה בדבר' בטל דבר בטלה אהבה". מי מבני הזוג עלול לחוש שהקשר הזוגי מותנה בכלשהו ייכנע לזולת. מצב כזה הוא לא נכון.
לפני זמן מה סייעתי לזוג בשנות הארבעים לחייו. האישה מאד רצתה להמשיך ללדת, אך בעלה חשב שהם צריכים להתמקד בטיפוח הילדים שיש בבית. בפגישה הראשונה היה נדמה שהאישה אינה שומעת את טענת הבעל, היא הטיחה בו שהוא מונע ממנה את חווית החיות בלהיות שוב בהריון. לאט לאט האישה הקשיבה לנקודת המבט של בעלה, את נושא הדאגה שלו בטיפול בילדים שזקוקים לתשומת לב, את הקושי שלו במקום בו הוא נמצא, להתחלק לילדים גדולים ולתינוק חדש. כשהאישה התחילה להקשיב גם למקום שלו, הריחוק ביניהם התפוגג והקשר הזוגי התחזק. הם קיבלו על עצמם שבאם הריון, יבשיל הוא יגיע מתוך רצון כן של שניהם ובינתיים הם הבינו שאין דבר גדול כטיפוח הילדים שנמצאים בבית.
יחד שוחחנו על אמרת חכמנו "שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו". כלומר, אדם המלמד את בן חברו כאילו ילדו. כעת להוליד ילד זה לא רק להביא אותו לעולם אלא לאפשר לילד להביא את עצמו לידי מימוש ולגלות את הסגולות הטמונות בו וזה נכון בכל גיל.
אם הדבר נכון לגבי בן חברו קל וחומר לגבי הילדים שלך עצמך, מביאים ילד לעולם בכל רגע ורגע , כאשר הילד מגלה את עצמו ולא רק כשהילד מגיח פיזית לאוויר העולם.
יהי רצון שנמלא את הזוגיות באהבה שאינה תלויה בעולם, בראיית הטוב בזולת שהוא טוב עצמי שאינו תלוי בשום דבר חיצוני.
שנזכה לקבל את המתנה האלוקית יחד, אך נמשיך להביא חיים בבחינת "המלמד את בן חברו כאילו ילדו".
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com