הפרשה שלנו היא פרשת הסיום לספר ויקרא, הפרשה מהווה גם כהמשך לפרשה הקודמת. בנוסף, הפרשה מבליטה את "גבולות הגזרה" של האומה, מהם המשמעויות שתהיינה לכל מעשה או הנהגה שהאומה תעשה.
מה יחול כאשר העם ילך יחד עם ההשגחה העליונה ויקיימו את רצון ה', ומה יקרה אם חס ושלום יתנכרו לרצון ה'.
ישנו פסוק המבליט רעיון עמוק מאד בנוגע להנהגה האלוקית, רעיון שיש לו השלכות גם למצופה במערכת הזוגית.
"ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם".
הפסוקים הללו מבליטים את רעיון ההנהגה האלוקית הנוהגת מידה כנגד מידה.
אם עם ישראל ינהג ב"קרי", כלומר יתייחסו לעבודת ה' כבמקרה, כך הקדוש ברוך הוא ינהג עמנו במקרה, בלא שעם ישראל יחושו את ההשגחה העליונה.
ולעומת זאת, בהמשך הפסוק ישנו ביטוי מעניין המבליט רעיון לכאורה הפוך, "והכיתי....גם אני שבע על חטאתיכם" - מה מקום הביטוי "שבע"?
הביטוי מהווה מקבילה הפוכה לפרשה הקודמת: אם הפרשה הקודמת הבטיחה ברכה ושפע במחזוריות של שבע שנים, אחר כך לאחר שבע שמיטות מגיע היובל. הכל בנוי מסדרות של שבע. הכל מכויל סביב המספר שבע.
הביטוי שבע מבחינה טיפולוגית משמעותו הרבה ובסדר מסוים. אפשר להגיד שהביטוי שבע בא כמקבילה לפרשה הקודמת בצורה הבאה: כמו שהברכה היא תוצאה של שמירת השמיטות והיובל אשר באים בסדרות של שבע, כך כאשר לא שומרים על השמיטות והיובל באות הקללות בסדרה של שבע.
הקללות והעונשים מכוונים, הם אינם אקראיים כפי שנראה במבט ראשון, הם באים ממקום של תוכנית אלוקית לכאורה הפך מקרה כפי שראינו קודם.
ישנו כאן רעיון עמוק מאד, על אף שכלפי חוץ נראה כאילו הכל במקרה, מידה כנגד מידה. ההשגחה העליונה אף פעם לא נוטשת את עם ישראל.
העונש בא בכדי לחנך ולקרב עם ישראל אל אבינו שבשמים בסופו של תהליך.
גם במישור ההורי והזוגי ישנם מצבים שכלפי חוץ יש התנהלות של ב"מקרה" אך כלפי פנים הכל מכוון ומדויק.
האמרה אולי החמורה ביותר שהורה יכול להגיד לילד זה, "תעשה מה שאתה רוצה, לא איכפת לי".
ההיגד הזה בעצם משדר לילד, שהוא ילד נטוש. החוט בינו ובין ההורים ניתק. לא איכפת להורה ממה שהילד יעשה.
לילד קשה מאד להתנהל כך, הוא חייב יחס או חיובי או שלילי אך יחס.
העיקרון הזה נכון בין בני זוג, לא פעם בעדנה דרתחא בני זוג יכולים להגיב באמירות שמבטאים אדישות או חוסר עניין. לפעמים אחד מבני הזוג רוצה לפתוח בשיחה או בליבון והשני עונה שהוא לא מעונין ולא משאיר פתח מתי כן. תגובה זו היא הרסנית היא משאירה טעם של נתק של הפנית עורף.
יחס זה של התעלמות בין בני זוג או הורים, הוא הרסני ביותר. הוא מצביע כביכול על נתק, על התעלמות, דבר המתפרש אצל הילד או אצל בן הזוג, כייאוש מעצם הקשר.
לכן אני מציע, כאשר ישנו צורך הורי להראות הקפדה או בזמנים של מתח בין בני זוג, אף פעם לא להגיב באופן שחותם את הגורל על עצם הקש, תמיד להשאיר פתח לתקשורת.
גם בזמנים של קושי והקפדה אסור שייווצר רושם שנשברו הכלים, גם בזמנים קשים הקשר נשאר גם אם הוא בא לידי ביטוי באופן נסתר.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com