הפרשה שלנו מסכמת את נושא טהרת המצורע ואת הלכות הזב.
מאז ומעולם תהליך טהרת המצורע סקרן אותי. לכאורה אדם שחטא אל מול החברה, פגע בדיבורו, באדם או בציבור, היינו מצפים שתיקונו יהיה בפגיעה בכושר הדיבור שלו.
מה שגרם לנזק הוא שיילקח, למנוע הישנותם של הנזקים העלולים להיות בעתיד.
בימים הנוראים בקהילות ישראל מזכירים את הסיפור המרגש והקשה של רבי אמנון ממגנצא.
אותו רבי אמנון היה מקורב למלכות. יום אחד נצטווה על ידי המלך לעבור על דתו.
הוא ביקש שלשה ימים לחשוב ולהתלבט ובסיומם של שלשת הימים, השיב בשלילה.
העונש שהוטל עליו היה בכריתת ידיו ורגליו.
הוא ביקש מהמלך שיכרתו לו את לשונו. אותה הלשון שהביעה את הרעיון, להתלבט שלשה ימים.
המלך לעומתו קבע שיכרתו את רגליו שלא לקחוהו אל המלך בכדי לעבור על הדת.
בסופו של דבר ר' אמנון ממגנצא ביקש להגיע כרות איברים לבית הכנסת לפני תקיעות השופר.
במעמד הזה הוא חיבר את הפיוט המרטיט "נתנה תוקף".
מה הביא אותי לחשוב על סיפור זה?
ר' אמנון הבין שתיקון הדיבור הוא בכריתת הלשון.
התורה נותנת לנו סדר תיקון מופלא לכשל בדיבור המוביל לצרעת.
ראשית חייבים להבין את שורש הנפילה וממילא את יסודות התיקון.
אך לפני הכל העיקרון היסודי הוא, אפשר לתקן, חייבים לתקן.
זוהי אחריות לא רק של האדם אלא של הכהן - הציבור.
ראשית התיקון הוא הריחוק מהחברה המאפשר הבנה מהו הכשל.
הכשל הוא חשיבה והתנהגות אנוכית, ההתעלמות מהזולת ומהחברה, ראיית העצמי בלבד, השימוש בכל כוחות החיים למען האנוכיות.
כשההכרה הזו מתחזקת אצל האדם, האדם עובר תהליך מדורג של חזרה לחברה.
תחילה האדם חוזר אל ביתו אך לא מורשה לחזור אל המקדש, לאחר שבוע בו הוא נוהג כאשה נידה. הוא מגלח את כל שערותיו ומקריב קרבן מיוחד של שתי ציפורים חיות (לא מבויתות) את האחת משליך על פני השדה.
לאחר שהוא מקריב את קרבנותיו הוא מורשה ביום השמיני לחזור אל מכלול החיים, אל המקדש אל משפחתו.
מסביר הרב רפאל שמשון הירש בפירושו לתורה, כל התהליך בעצם מבטא את הלידה המחודשת של האדם. האדם יוצא ממבט אנוכי על המציאות ומוכן להעלות את כל כוחות חייו למען מטרה קדושה - זו מעין לידה מחדש.
החיים הזוגיים נמצאים תמיד במתח בין האנוכי - הפרטי ובין הכללי - הציבורי. אפשר לראות את המוכנות לחיות בזוגיות כהקרבת האני.
אזי כל הזמן האדם יחפש איך לפצות את עצמו, לקחת את המערכת הזוגית לסיפוק צרכיו האישיים.
מערכת כזו תסבול מתח קשה של מאזן אימה בין שניים המנסים למשוך את החבל לכיוונים שונים ומנוגדים.
לחילופין, אפשר לראות את המערכת כלידה חדשה של חשיבה ממקום גבוה יותר של "אנחנו" -"אני" מורחב.
זהו מבט הרואה את הזוגיות כהזדמנות להתעלות מעבר לאנוכי לעבר מטרה משותפת ומילא כל אחד מבני הזוג מנסה להיות ער לצרכי הזולת ממקום שצרכיו של הזולת הם הופכים להיות במידה מסוימת גם שלו.
המעבר מאנוכיות לשותפות הוא מעבר לא פשוט לפעמים הוא מצריך "גלות", לפעמים הוא מצריך את הקרבת הכוחות בכדי להיות ער לשני ולברר איך אפשר לקחת את הכוחות של כל אחד ולרתום אותם למען מטרה נעלה.
יצא לי לאחרונה להיפגש עם זוג צעיר, הבעל משרת בצבא קבע. המשפחה והזוג עוברים תקופות מאד מאתגרות.
הדבר היחיד המחזק אותם יחד זו היכולת להתעלות מעל להסתכלות אנוכית ולראות איך כל כוחות החיים הפרטיים והזוגיים מקבלים משמעות וכח מעצם היותם שותפים למטרה נעלה.
אני מציע לכל זוג להתבונן מתי המבט האנוכי משתלט על החיים הזוגיים ומה המחיר שזה גובה.
מתי המערכת הזוגית מתעלה למבט של יעוד ומטרה נעלים יותר.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com