לאחרונה הגיע אלי זוג בתהייה, האם אפשר לעורר את האהבה שכבתה?!
כהמשך להתבוננות שהתחלנו בה שבוע שעבר, היסודות בבניית המשכן הכללי יספקו הארות לבניין המשכן הפרטי.
פרשת השבוע עוסקת במנורה, בבגדי הכהונה ובמזבח.
לכל נושא יש תרומה ייחודית לבניית המשכן הפרטי, הזוגי והמשפחתי שלנו.
התורה מצווה אותנו להעלות נר תמיד, מבארים חכמינו שהתמידיות משמעה שתהא מאירה כל הלילה.
תפקידה של המנורה אינו להאיר אור פיזי, אלא להאיר ערך.
חכמינו ראו במנורה את מקור חכמתם של ישראל - התורה.
בחיים הזוגיים ישנו צורך תמידי להעלות על נס את מקורות האור הזוגיים, את מוקדי ההערכה שהאחד רואה בשני.
במה כל אחד מאיר את זולתו ומוסיף לו? דווקא בשונות ובייחוד של כל אחד, זה לא דבר פשוט ומובן מאיליו.
קל יותר לראות את השונות כמפריעה או כחוסמת, צריך להתאמץ לראות את האור.
נקודות ההערכה הללו מוסיפות ביטחון ויציבות למערכת הזוגית.
בהמשך הפרשה עוברת לעסוק בבגדי הקודש של הכהנים .
המיוחד בבגדי הכהנים שהם היו עשויים לכבוד ולתפארת, כלומר הבגדים הם השתקפות לייחודי, ליפה ולמכובד בכהונה ולא בגדים אשר היוו תחפושת, על מנת להראות כמו מישהו אחר.
לשאת "חושן" לשאת על הלב את ה"שמות".
בחליפת הבגדים של הכהן הגדול היה בגד מיוחד שנקרא "חושן".
החושן הוא בגד מיוחד הנושא את שמות כל בני ישראל ומונח על חזהו של הכהן הגדול וכנגד ליבו.
החושן הזכיר לכהן הגדול תמיד את האחריות הגדולה שהוא נושא על ליבו ובמקביל גם את השייכות לכלל ישראל.
בכל זוגיות יש צורך להעצים כל הזמן את האחריות של כל אחד לקשר מתוך שמחה של השתייכות.
זוגיות ההופכת מזכות להשתייכות ואחריות, לעול ומועקה זוהי זוגיות עקרה.
להעצים את שמחת ההשתייכות זוהי עבודה לכל דבר ועניין, תחזוקה.
בשולי המעיל של הכהן הגדול היו פעמון ורימון. תפקידם של הפעמונים והרימונים היה "ונשמע קולו בבואו אל הקדש".
הקול של הכהן הגדול יצר ציפייה לבואו, הציפייה יוצרת קשר.
הציפיה מאפשרת למצפה להתחבר לנקודת המהות ולה לצפות.
חכמינו מסבירים בהרחבה מדוע דווקא פעמון ורימון כמשלים לעם ישראל. הם מסבירים שהפסוק בשיר השירים כ"פלח הרימון רקתך" מוסב על עם ישראל.
בין כך ובין כך תפקיד הפעמונים והרימונים הוא ליצור תהודה חיובית.
ברמה הזוגית, ככל שהקשר הזוגי נשאב לשגרה, הצפייה והתהודה החיובית נשחקים וצריך לעורר אותם.
ככל שנבחר משהו שיהווה כבמעין פעמון ורימון שיזכירו לנו את הקול , ה"ריח הטוב", של בן הזוג כך ייטב.
הנושא האחרון בו ארצה להתמקד הוא מושג הקשור לעולם הקרבנות.
בעולם המושגים של קרבנות ישנו מושג הקרוי "נותר".
נותר הוא הזמן האחרון בו קרבן הוא כשר לאכילה, לאחר זמן זה הקרבן נהפך לנותר כלומר פסול.
מכאן הניב הלשוני "בטל זמנו בטל קרבנו".
בין בני זוג יש לזמן ערך חשוב. כאשר בן זוג חש שחברו מודע לסגולת הזמן. כלומר, כאשר בני זוג יודעים לא לפספס הזדמנויות, לדעת להקשיב לבקשת הזולת ולהזמנות הזולת, אזי לא מגיעים ל"נותר" ולא מפספסים פגישה כמו בשיר השירים "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר ...".
חכמינו מעירים שאדם הפוגם במומו פוגם, כלומר פגמים שאדם רואה בחברו הם הוכחה שאותו הפגם נמצא בפוגם. הבעל שם טוב לקח את עיקרון זה והרחיב אותו, הוא הסביר שכל מפגש אנושי מתאפשר בין דומים.
כלומר באם בן זוג יהיה מלא בטרוניות כלפי הזולת – זו הוכחה שהפגמים הללו הם בתוכך.
כך גם לחיוב אם בן זוג בוחר לראות את החיוב סימן שבו יש מלא החיוב.
הידיעה שהזמן הזוגי יקר וצריך כל הזמן להיות ערניים ולבחור בעיקר ולא להיגרר לדחיינות היא יסוד גדול בדרך להיות מכוונים זוגית.
לסיכום, אפשר ואפשר לעורר את האהבה עד שתחפץ.
צריך מלכתחילה ללמוד להשקיע בעיקר לעומת הטפל, לבחור בייחודי ולהעלותו על נס תמיד ולצפות לקול הייחודי בבן הזוגי בכדי לא לפספס את השעה .
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com