החגים כבר מאחרינו, כעת אפשר לחזור לשגרה ולצעוד עם הזמן.
הפרשה שלנו מזמנת התרחשות מדהימה: מחד, השראת שכינה לא אצל פרטים ובודדים אלא על עם שלם - ציבור.
לאחר ההכנות הרבות, ולאחר מסע התרומות של עם ישראל והנשיאים, ולאחר שמונת ימי המילואים שמשה רבינו מקים את המשכן, סוף כל סוף אהרון ובניו מקריבים את קורבנותיהם וישנה השראת שכינה.
אך מאידך הקרבת "אש זרה" על ידי נדב ואביהו מובילה לטרגדיה נוראית.
מהי אותה "אש הזרה"? ומה היא מלמדת אותנו היום?
במהלך השבוע נזכרתי בסיפור ישן שסיפר לי שכן.
לפני חג פסח ילדיו של שכני רצו להפתיע את הוריהם. הילדים שלחו אותו ואת אשתו לבילוי והבטיחו להמשיך ולנקות לקראת חג פסח.
כאשר ההורים חזרו מהבילוי המשותף הם אכן נוכחו לראות שילדיהם אמנם ניקו את הבית, אך הילדים ניקו עם חומרי ניקוי שאינם מתאימים וגרמו לנזקים בלתי הפיכים לרהיטים.
האמרה "העיקר הכוונה" נכונה הרבה פעמים, אך ישנן פעמים שהכוונה אינה מספיקה, צריך שהכוונה של הנותן תתאים לצורך שלשמו נותנים.
הכוונה לשם השם חשובה מאוד, אך כדי לא "לעבוד" על עצמנו, אנו מוכרחים להיות מתואמים עם הרצון האלוקי - כך נוצרת נאמנות.
בהמשך הפרשה, ה' מצווה על מסכת הוראות בכדי להבטיח שלא תהיה עוד "אש זרה" ולהבטיח שעם ישראל יהיו קדושים.
אחת ההוראות הללו היא איסור מאכלות אסורות - התורה מצווה על אותם מאכלים מותרים לאכילה - רק בהמות המעלות גרה ומפריסות פרסה. ולאחר ההוראה הברורה כל כך, התורה מדגישה שהגמל, השפן, הארנבת והחזיר אסורים למאכל.
לכל אחד חסר מאפיין אחד של כשרות שמגדיר אותו כאסור למאכל, חלקם אינו מעלה גרה וחלקם אינו מפריס פרסה.
מדוע התורה מייחדת את בעלי החיים הללו? הרי אם הם או אינם מפריסי פרסה או מעלי גרה אז הם אינם מותרים?!
ניתן להתבונן על סימני כשרות אלו כמסמלים דבר מה מעבודת המידות.
העלאת הגרה היא סימן פנימי, לעומת הפרסת הפרסה שהיא סימן חיצוני - התורה מבקשת שתהיה הלימה בין הפנים והחוץ. רבן גמליאל בהיותו נשיא, תבע שתלמידי החכמים יהיו "תוכם כברם" - כלומר שהתוכן הפנימי שלהם יתאם להתנהגות שלהם.
אני חושב שבמערכת זוגית, ובכלל בכל מערכת בין אישית, ישנו חשש שהיחסים יושתתו על רושם - עד כמה כובשים את לב הזולת, עד כמה יוצרים רושם.
כאשר יחסים מושתתים על רושם, היחסים הם מותנים: "אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה".
אך ככל שיחסים מושתתים על כנות, אמת, התאמה בין הפנים לחוץ, אז היחסים הם יחסים של אמת - זו אהבה שאינה תלויה בדבר.
במצב כזה יש התאמה בין הכוונה של העושה, לרצון שלמענו עושים לרצון הזולת.
קדושה במערכת הזוגית היא כאשר ישנה התאמה בין הכוונה למעשה, כאשר אין הצגה ואין עשיית רושם.
אני מציע לכל זוג לבחון האם ישנם דפוסים שהם ביטוי לרושם ואינם מבטאים כוונה כנה?
האם ישנם מצבים שהכוונה אינה מדויקת?
אם זוג התוודע למצבים כאלו יש לו כר נרחב לעבודה זוגית בימי ספירת העומר, כך יוכל לזקק את המרחב הזוגי ולהביא את המרחב הזוגי למצב של בטחון זוגי שכל אחד יכול להתנהג בהתאמה בין הכוונה לבין המעשה.
הכרחי שכל אחד יבדוק מהו הרצון המדויק של בן זוגו ולא יסתמך רק על התחושה והכוונה שלו.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
