כשמתבוננים בפרשת בא אפשר לראות קו העובר כחוט השני בכל הפרשה.
ככל שקושי המכות מתגבר על מצרים ופרעה, פרעה מקשה את ערפו.
אף על פי שעבדי מצרים מתחננים בפני פרעה לשלח את בני ישראל "...שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוקיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים".
פרעה מקשה את ליבו ונאחז במה שהיה נכון אתמול, פרעה אינו רגיש לעמו ואינו מתבונן במה שקורה מסביבו.
לעומת פרעה, משה רבינו מייצג תפיסת עולם אחרת, תפיסת עולם המתייחסת למציאות המשתנה - משה רבינו בכל פעם שנפגש עם פרעה מבקש דבר השייך לאותו רגע וזמן, כאשר השיא מגיע לאחר מכת החושך.
משה רבינו מבקש מפרעה שגם הוא יהיה שותף לעבודת ה', "וגם מקננו ילך עמנו לא תישאר פרסה כי ממנו ניקח לעבד את ה' אלוקינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה' עד באנו שמה."
משה מיצג תפיסה האומרת שנאמנות לה' זו הפתיחות להשתנות, זו עמדה היודעת האדם אינו כל יכול ויודע הכול.
מכאן המעבר הוא אך טבעי למצוות "חידוש החודש" - קביעת מועד ראש חודש, ההתחדשות בכל חודש, לא השגרה הקבועה של לוח החמה המצרית.
מה מביא את פרעה להיות כה עיקש, כה עיוור, למה שקורה מסביבו עד לכדי התמוטטות מצרים?
כדי להתחקות אחר שרשי תפיסת פרעה נחזור לרגע לתחילת המכות.
בתחילת התהליך פרעה הרגיש אדנות וחוזק אלוהיים., פרעה גזר על בני ישראל להמשיך את מכסת הלבנים ובנוסף לקושש תבן כחומר גלם לעשיית הלבנים. הכתוב מדגיש כשלש פעמים כ"תמול שלשום", כלומר פרעה חי מתוך ההבנה שמה שהיה נכון תמול שלשום ימשיך.
האדם נאחז בתחושת שליטה במצב, כשהוא יודע איך המציאות מתנהלת, אך מהי החוקיות המחזורית של המציאות? הידיעה הזו נבנית ממה שהאדם לומד על היום, אתמול ושלשום, אך ה"מחר" הלא ידוע מערער על הידיעה ותחושת השליטה. פרעה רואה עצמו כאל - שליט כל יכול מכוח מה שקרה אתמול ושלשום. אם הוא יפתח לאפשרות של השתנות התחדשות מגורם שהוא לא מוכר (גורם שמימי) הוא מאבד את זכות קיומו.
לעומת פרעה, משה רבינו לא מחזיק מעצמו כשליט וכיודע הכול, לכן משה פתוח לכך שה' מנהיג את העולם ויכול לשנות את המציאות, להתחדש.
ישנה מצווה מיוחדת מאוד - לזכור בכל יום את יציאת מצרים.
לזכור את יציאת מצרים אין המשמעות לזכור את האירוע ההיסטורי בלבד, אלא לזכור איך בכל יום אדם יכול, צריך לצאת מהמצרים שלו.
איך אדם מנצח את פרעה השוכן בתוכו?
ככל שאדם מוכן להתמלא בענווה, בידיעה ותחושה שהוא לא מנהל את העולם - הוא מנצח את פרעה שבתוכו.
אך אם האדם נאחז באתמול, מתקבע ולא מוכן להיות גמיש כלפי המציאות הוא לא יוצא מהמצרים הוא אחוז בפרעה שבתוכו.
בהליך ייעוץ זוגי מתפתח בין בני זוג הרבה פעמים דפוס התנהלות של מאבק כוחני בין בני הזוג, כאשר כל אחד מנסה למשוך את השני לצד שלו ,לתפיסותיו , להנהגות שהוא מכיר.
דפוס של כוחנות מבטאת מאבק בין אגו לאגו.
אין מוכנות להכיר שזוגיות היא מפגש בין שני אנשים שונים ומיוחדים שלשניהם אותם הזכויות, ככל שזוג יאמץ מבט של התגמשות, יאמץ דפוס המכיר בשונות בין בני הזוג המקבל אותה בשמחה והשלמה, אז היחסים לא יהיו מושתתים על כוחנות אלא הפוך על כבוד הכרה ש"אני" זה לא הכל.
הביחד הוא יותר גדול מהס"ך של שניים.
אני מציע לבחון האם אתם כזוג נמצאים במצב של מאבק כוחות, או שאתם נמצאים במסלול גמישות.
איך בוחנים מצב זה?
אם כל אחד מבני הזוג לפעמים מרגיש במצב מסוים או ביחס לדפוסים מסוימים שהוא מגיב שונה מכרגיל.
שהוא נמתח כמו מתיחת שריר ולא בגלל שהוא נכפה אלא מתוך רצון ושמחה לבוא לקראת בן זוגו.
זה סימן שהזוגיות היא לא כוחנית אל מתחדשת מתגמשת.
"בא אל פרעה"
בהצלחה
שבת שלום.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
